באחד הפרקים, קלווין גם כותב "11 חוקים להישרדות בכדורגל". החוקים, שהוא ניסח עם מנהלי אקדמיה שהוציאו שחקנים רבים לקבוצות הבוגרות, הם לשחקנים שמנסים לעשות את המעבר הקשה מאוד בין קבוצת נוער לקבוצת בוגרים.

מחקר נוסף של אותם חוקרים נעשה בקרב קבוצת רוגבי במהלך מפגשי הווידאו שלהם לפני משחקים. בשני מפגשים שונים הראו לשחקנים וידאו עם הטעויות שלהם, בנוסף לפידבק שלילי של המאמן. בשני מפגשים אחרים הראו לשחקנים וידאו עם מהלכים מוצלחים שלהם ופידבק חיובי של המאמן. בשבוע שאחרי בדקו את רמות הטסטוסטרון ורמות הקורטיזול לפני המשחק.

יוסיין בולט הוא אחד מהספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים – אם לא הגדול ביותר. הוא זכה ב-8 מדליות זהב אולימפיות בריצות קצרוץ, 11 מדליות זהב באליפויות העולם ושלט בריצות 100 ו-200 מטר בין השנים 2008 ל-2016. הוא גם עדיין מחזיק בשיאי עולם ל-100 מטרים ו-200 מטרים. כמעט ולא היו ווינרים כמוהו בהיסטוריה של הספורט וזה בעיקר בגלל שידע איך להפסיד. אלו חמישה שיעורים שאפשר לקחת לאימונים ולחניכים שלכם מהקריירה של בולט:

ריסט תרבותי עושים בעוד דרכים אבל הדרך העיקרית היא שינוי בני האדם שייצרו תרבות מסוימת. ומן הסתם, אם אין שינוי פרסונלי בנבחרת או בקבוצה, אז קצת קשה עד בלתי אפשרי לעשות "ריסט" תרבותי.

אז בברנטפורד מקבלים את ההחלטות שלהם לפי השאלה: איפה הקבוצה היתה צריכה להיות לפי הנתונים המתקדמים שאיתם ניתן להעריך טוב יותר את ביצועי הקבוצה. מיקום הקבוצה בטבלה האמיתית פחות רלוונטי.

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

בקיצור, במשחק שנשלט על ידי קבוצות שיודעות לפתוח שטחים עבור השחקנים היצירתיים שלהן ולסגור את השטחים של השחקנים הכי יצירתיים של היריבות, לריאל מדריד יש שני כוכבים שסוגרים אחד לשני שטחים וזוויות בגלל שהם לא יכולים (או לא רוצים) להתגבר על עצמם ועל הנטיות הטבעיות שלהם (שלוקחות אותם שמאלה).

"זו פרופורציה. זו שמחה. זו תשוקה. זו מודעות. זו הכרה בכך שאנחנו באמת ברי מזל. כדי להוציא מעצמנו את המיטב, העניין הוא הטקסים והחוויות היומיומיים שלנו, והאהבה והשמחה."

אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

הוא שיחק 207 משחקים, כבש 125 שערים, בישל 68. במונדיאלים בלבד שיחק 34 משחקים בהם היה מעורב ב-33 שערים (21 שערים, 12 בישולים). רק לשם השוואה (כדי להבליט את גדולתו של מסי). למרקו ואן באסטן - כנראה גדול החלוצים בתולדות הכדורגל ההולנדי - יש 24 שערים ב-58 משחקים בנבחרת הולנד.

לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

צריך - לשנות את הסמל של ליגת העל ולשים את מיקי על הסמל החדש (בדומה לג'רי ווסט כלוגו של ה-NBA)

אם אני הייתי איגוד הכדורסל או הבעלים של מכבי תל אביב, הייתי מרים טלפון לגוף מחקר רציני ומעצב איתו ביחד מגזין או ספר על מיקי ברקוביץ', שכל הכנסותיו יילכו לתרומה למחקר המוח ולמחקר הקשר בין ספורט לזיכרון. אולי משם תבוא הישועה לחולי דימנציה למשפחותיהם. זה יהיה גם מהלך הכדורסל האחרון של מיקי ברקוביץ' הגדול למען אזרחי ישראל.

החברה שהוקמה כדי לנהל את צ'לסי ואת שטרסבורג (BlueCo) לקחה הלוואות של כ-1.25 מיליארד ליש"ט מכל מיני מוסדות פיננסים כדי להשלים את הרכישה עם ההתחייבויות הללו לצ'לסי. העניין הוא שהאצטדיון לא נבנה, האקדמיה בעיקר מייצרת שחקנים שנמכרים ברווח נקי (לפי הרגולציות) שמושקע כמעט ישירות בתחזוקת וחיזוק של סגל ענק וקבוצת הנשים נמכרה למועדון עצמו כדי לכסות הפסדים על הנייר בעוד מהלך פיננסי מפוקפק למדי.

כל מאמן צריך להיות איש חינוך. וכל איש חינוך צריך ללמד את הילדים איך להתנהל נכון במרחב ציבורי מסוים (אם זה כדורגל, כדורסל, ג'ודו או על הכביש וטקסים ממלכתיים).

הקיץ, הפרמיירליג אימצה כמה שינויי חוקים מהמונדיאל במטרה להתמודד עם תופעות שהפכו את סגנון המשחק בליגה העשירה בעולם לפחות נעים לעין - בייחוד, נאמר זאת כך, אצל קבוצות כמו ארסנל.

"אנשים שואלים אותי מדוע מאמנים באסקים רבים כל כך הגיעו לרמה הזו ומדוע קבוצות ספרדיות זוכות בהרבה תארים. אני תמיד אומר שתחושת קולקטיביות היא חשובה מאוד", אמר איראולה לאנדי האנטר מ"הגרדיאן". "לספרד מעולם לא היו הספורטאים הטובים ביותר. בשחייה, באגרוף, באתלטיקה קלה, ספרד בדרך כלל לא זוכה במדליות. אבל בספורט קבוצתי – כדורגל, כדורסל, כדוריד, הוקי – בדרך כלל יש לה קבוצות טובות מאוד. אנחנו תמיד שמים את הקבוצה במקום הראשון.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

החשד (המוצדק לחלוטין) של SoS כלפי כניסת המיליארדרים מובן בהחלט. כשבוחנים מדוע איש עסקים כמו בזוס ישקיע בקבוצת פאר בפרמיירליג, מומחי מימון, מס ואנליסטים לא יצביעו על אהבתו למשחק. הוא מעולם לא דיבר על כדורגל (אף על פי שהוא נהנה כלכלית מתוכני הספורט באמזון פריים). הם ידברו על המניעים הכלכליים, האסטרטגיים והחשבונאיים שלו. ויש לא מעט כאלה. למעשה, המניעים הללו - ושל שכבת המיליארדרים שמעולם לא הייתה משפיעה יותר מכפי שהיא כיום - נוגדים לא פעם את האינטרסים של שאר האנושות.