אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

כל מאמן צריך להיות איש חינוך. וכל איש חינוך צריך ללמד את הילדים איך להתנהל נכון במרחב ציבורי מסוים (אם זה כדורגל, כדורסל, ג'ודו או על הכביש וטקסים ממלכתיים).

סופי קנינגהאם, כדורסלנית בלונדינית ויפה שהפכה לוויראלית מאוד בזכות התנהגותה השובבה והמצחיקה על המגרש, אמרה גם היא משהו על כך שהיא "נגד גברים בספורט נשים" והפכה גם היא לגיבורה של השמרנים (במיוחד בגלל שהיא הולכת עם שרשרת עם צלב עליה).

האצנית הבריטית איימי הנט הסבירה במסיבת עיתונאים מדוע הצעד הזה כל כך חשוב לה כאישה שמתחרה: "אנחנו לא אמורות להיאלץ לשנות את מה שלבשנו כדי להרגיש בנוח בתחרות", טענה. הנט, כך נראה, התייחסה לכמה הערות ברשתות שלפיהן אם האתלטיות לא רוצות שיצלמו אותן מזוויות מציצניות, "אז שיתלבשו בצורה אחרת".

והוא גם השחקן הראשון בהיסטוריה של המונדיאלים, מאז 1966, עם יותר מ-15 בעיטות לשער בטורניר אחד מבלי לייצר מצב הבקעה לחבר לקבוצה. וזה נתון שמלמד הרבה על האירוע הזה שנקרא כריסטיאנו רונאלדו במונדיאל 2026. בכל הזמן הזה שהמצלמה עקבה אחריו בסוף המשחק מול ספרד, אף חבר לקבוצה לא ניגש אליו וחיבק אותו.

במהלך המהפכה התעשייתית, לונדון תוארה לעיתים קרובות כ"מפעל של דה-הומניזציה". היא נתפסה על ידי תושבי הפרובינציות כמקום מזוהם ודוחה, שבו ערכי קהילה אנגליים מסורתיים נשחקו על ידי הגודל של העיר, הפשע שמשתולל בה והמסחר הבלתי פוסק. ועוד יותר חמור: בזמן שבצפון בריטניה גברים ממעמד הפועלים עבדו שעות על גבי שעות עם הידיים שלהם על מזון, מתכות ובדים וסחורה אמיתית, דברים שחייבים לצרוך כדי לחיות, בלונדון אנשים עם ידיים נקיות ישבו במשרדים ויצרו כסף מניירות ורעיונות. ובערב חזרו לווילות ולאחוז

אוחנה מזכיר לי ניסוי שעשו לאחרונה באוניברסיטת איידהו שבארה"ב. החוקרים לקחו 216 משתתפים בוגרים מארה"ב, העריכו את הידע שלהם בנושאים של ממשל, חוקים, דמויות מפתח, מדיניות, אסטרטגיה וכו', ואז בדקו מה התפיסה הפוליטית שלהם: שמאל או ימין.

אתמול, ביום הרביעי למלחמה, הוא עשה את המעבר בין עיתונאי לאינפלואנסר באופן רשמי. "Here we go" - ולפתע פתאום הופיע ציוץ ממומן שלו עם סרטון שבו הוא מדקלם מסרים של ערב הסעודית. רומאנו הדגיש בסרטון, שלא עסק בהעברות או בכדורגל, את פעילותו של "המרכז הסעודי לסיוע ולהקלות הומניטריות על שם המלך סלמאן". הוא גם דיבר על פרויקטים שונים של הממלכה הסעודית וציין שהם "משקפים את התפקיד ההומניטרי המוביל של ערב הסעודית".

לסיכום, אל תדאגו לאבדיה. ההכנסה שלו עד כה מהקריירה ב-NBA, היא כ-50 מילון דולר (כ-20 מיליון דולר מחוזה הרוקי שלו עם וושינגטון וויזארדס ושתי עונות לתוך חוזה לארבע עונות בשווי 55 מיליון דולר). הוא חתום על החוזה עד 2028 אבל כבר בקיץ 2027 יוכל לחתום על חוזה חדש ואם ימשיך לשחק כמו שהוא משחק כיום, יכול מאוד להיות שירוויח בעונה מה שהרוויח עד כה בקריירה - אפילו יותר.

למי יש אינטרס להחליש ככה את הצבא והחברה הישראלית? למדינת אויב כמו קטאר כמובן. אותה מדינה שהצליחה להשתלט על עולם הכדורגל ועכשיו, כך נראה לפי כל הגילויים בפרשת קטארגייט, השתלטה על לשכת ראש הממשלה. דעה

עובדים זרים התרחקו מכתבים מפחד ודיברו אך ורק עם כתבים שלוו על ידי פעילי זכויות אדם שהם סומכים עליהם. "כולם נשפטים לפי הפספורטים שלהם", אמר עובד גנאי לדילייני. "המשכורת שלי תגיע בסוף החודש ויהיו כאלו שייקחו ממנה את הנתח שלהם. למרות העבודה הרבה, המשכורת תרד".

ועכשיו תשאלו את עצמכם את השאלה הזו עכשיו: כשבעוד 4 שנים תחפשו בגוגל "כמה עובדים נהרגו בהכנות למונדיאל 2022", מה תהיה התשובה על המסך - יותר מ-6,500 או 400-500? אולי זה האינטרס של הקטארים "להודות" שהערכות שלהם למספר המתים גדולות פי 10 יותר מאשר הערכות הראשונות שלהם. זה מקבל הרבה מאוד כותרות ש"מטביעות" את מחיר הדמים האמיתי והנוראי של המונדיאל הזה.

אנחנו לא סובלים קלישאות. שונאים אותן. מתעבים ממש. עד כמה מתעבים? מחקר שערכו חוקרים מניו קולג' שבלונדון סקר 2,000 אנשי ונשות כוח אדם שמגייסים אנשים למקומות עבודה. התברר שבממוצע הם מעיינים במסמך קורות חיים פחות מ־60 שניות, ולרוב פוסלים אותו בגלל מילה או ביטוי אחד. יותר מ־60% זורקים את קורות החיים לפח כשהם מזהים שם קלישאה. החוקרים אפילו חשפו את הקלישאות הכי מרגיזות. המעצבנת מכולן, מתברר, היא "יודע לעבוד קשה". רוצו למחוק אותה.

אפילו ממכירת קיליאן מבאפה ממונאקו לפריז סן ז'רמן - עסקה שמנדס לא היה מעורב בה כמתווך מטעם הקבוצות או סוכן - הוא הרוויח 9 מיליון יורו.

"קשה לנחש, אבל המגמה כרגע היא שהעמדה של שחקן כבר לא מגדירה אותו כשחקן. למשל ג'ון סטונס, בלם מנצ'סטר סיטי, הוא יותר שחקן שלם מאשר בלם. מצד שני אנחנו כן רואים יותר ויותר קבוצות מחפשות את 'האנגולו קאנטה' שלהן. שחקן שחוטף כדורים במרכז המגרש ומסייע ביצירת לחץ על היריב. מישהו שהוא דינמי מאוד. קאנטה הוא מה שצ'אבי היה ב־2010, מכתיב הקצב והסגנון של הקבוצה, וקבוצות מחפשות אחר כאלה".

פטרוביץ' ועמיתיו ערכו מבחני אינטליגנציה ל-31 כדורגלנים ו-26 כדורגלניות לאורך חמישה חודשים. השחקנים חולקו לקבוצות. בקבוצה אחת היו שחקנים מהליגה הראשונה בשבדיה והשנייה מהליגה השנייה. על פי הנתונים, רוב הכדורגלנים בליגה הבכירה היו בין ה-5% החכמים ביותר באוכלוסייה הכללית. הכדורגלנים בליגה השנייה הצליחו פחות במבחני האינטליגנציה אבל גם היו גבוה ביחס לאוכלוסייה הרגילה.