בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

בשנים האחרונות כ-42% מההתקפות של ארסנל הגיעו מהצד הימני – בעיקר בזכות בוקאיו סאקה (כ-26% מהאמצע וכ-32% מהשמאל). כלומר, היה חור מושלם בצורת ויניסיוס בצד שמאל של התקפת ארסנל – ועכשיו, ככל הנראה, שחקן כנף שמאלי אחר ימלא אותו.

כולם חושבים שהמינוי של יורגן קלופ לנבחרת גרמניה וזינאדין זידאן לנבחרת צרפת יעשה טוב לנבחרות שלהם אבל ההיסטוריה מראה שלא צריך להיות מאמן מועדונים גדול כדי להצליח בנבחרת. ההפך הוא הנכון

איך הצרפתים כל כך טובים? זה כמובן קשור לאיכות השחקנים, וגם לעובדה שמאז שהבלאנקוס היו ברצף אליפויות אירופה שלהם, לא הייתה קבוצה שפתחה גמר אלופות שנתיים ברציפות עם אותם עשרה שחקני שדה - עד פריז הנוכחית. אלופת צרפת מאופיינת ברוטציה רחבה מאוד, אבל המטרה הראשית שלה היא לאפשר להרכב החזק ביותר לשחק יחדיו במשחקים הגדולים של השנה

בכל המסגרות, חניכיו של מיקל ארטטה שמרו על רשת נקייה ב-32 משחקים בעונת 2025/26. מדובר ביותר מ-50% מהמשחקים, ושישה יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה. בפרמיירליג סיימו חניכיו של ארטטה עם רשת נקייה ב-19 מתוך 38 מחזורים. בנוסף, ממצב של יתרון 0:1 הם צברו 2.73 נקודות למשחק (הנתון הגבוה בליגה), תוך שהם מנצחים ב-23 פעמים, מסיימים פעמיים בתיקו ומפסידים פעם אחת בלבד.

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

וכמו במקרה של אתלטיקו, גם הצלחה של ארסנל - קבוצה שמעפילה לחצי גמר ליגת האלופות שנתיים ברציפות ומסיימת במקום השני שלוש עונות ברציפות עונה להגדרה של "הצלחה מקצועית" למרות האכזבות החוזרות ונשנות - זוכה לביקורות בגלל סגנון הכדורגל.

ארטטה הוא איש רציני המבין את המשחק הפסיכולוגי, אך הוא פשוט לא מצטיין בו. העובדות מדברות בעד עצמן: שנה אחר שנה שחקניו קורסים תחת הנטל. גם העונה, למרות יתרון מבטיח בטבלה, סגל מעובה וכדורגל עוצמתי שהוצג בראשיתה, הקבוצה נחלשת בדיוק כשהדופק עולה.

בין אוגוסט לדצמבר, שחקני ארסנל עשו טעות אחת שהובילה לשער של היריבה ב-28 משחקים.מאז ינואר, ארסנל ספגה 10 שערים מטעויות שלהם ב-26 משחקים. וכמובן שזה הוביל לשלושה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, אחרי שלושה הפסדים ב-49 המשחקים שקדמו לרצף הזה.

ויותר מזה, מדובר גם בבעיה בריאותית משמעותית. אחרי פרסום מחקרים שהראו קשר ישיר בין מחלות ניווניות של המוח לנגיחות, בהתאחדות לכדורגל הוציאו הנחיה רפואית לצמצם באימונים את מספר "הנגיחות במהירות גבוהה" ל 10 בלבד בשבוע. ואולם, בגלל השינוי הסגנוני, שחקנים נדרשים לנגוח יותר במהלך המשחק.

באטיות אך ביסודיות, נוף האימון השתנה לחלוטין בעשור האחרון. עד לא מזמן, ארסן ונגר, קלופ, קרלו אנצ'לוטי וזינדין זידאן אימנו כולם בדרגים הגבוהים של אירופה. בזה אחר זה הם עזבו: ונגר וקלופ עברו לתפקידים ניהוליים, אנצ'לוטי מאמן את נבחרת ברזיל וזידאן בונה על החלפת דידייה דשאן בנבחרת צרפת אחרי המונדיאל.

הציפיות בארסנל, לאור ההיסטוריה הלא מחמיאה של המועדון, הן כמו משקולות על הכתפיים של השחקנים. כל הצלחה מוקדמת בליגה מוסיפה לציפיות וכל עונה שמסתיימת ללא תואר האליפות מוסיפה ללחץ. פיזיולוגית, הלחץ גורם להזרמה של הורמונים מעוררי חרדות למוח, מקשה את השרירים, פוגע בביצועים ומוביל לתצוגות נפל.

ארטטה הסביר שהוא הביא את הטייסים לשלושה ימים לאימונים של ארסנל כדי שילמדו וינתחו את תהליך התקשורת שלו ושל הצוות שלו וגם של השחקנים. "הם חשפו בפנינו איך הם חושבים, איך הם פועלים, איך זה מתקשר לפורמולה 1 למשל ואיך אנחנו יכולים להשתפר מהדברים שלהם" סיפר ארטטה.

מי שהיה סקפטי לגבי היכולת שלו לתרגם את המספרים האלה לאנגלית של הפרמיירליג אמר שיורקס היה בפורטוגל כמו גוליבר בליליפוט. שחקן ענק ומהיר ביחס לבלמים ושחקני הגנה שאינם ברמה הכי גבוהה - כמו אלו שיש בליגה העשירה והטובה בעולם.

הוא סופג אש על כך שלא הניף אף תואר כבר חמש שנים, אבל הביקורות הקטלניות על מאמן התותחנים מפספסות את שלל האיכויות של האיש שהפך במו ידיו את ארסנל לאחת הקבוצות הטובות בעולם

אודוגור קיבל את סרט הקפטן של ארסנל ממיקל ארטטה בגלל הערכה הגבוהה שלמאמן, מיקל ארטטה, יש למקצוענות שלו ולהתנהגות הרגועה שלו - אבל גם, ואולי בעיקר, כי הוא תמיד מוביל את הלחץ הגבוה וסגנון המשחק שלו, בשיאו, מגלם את איך שארטטה רוצה שארסנל שלו תשחק: בדיוק, ברוגע, ביצירתיות - עם לחץ גבוה ועליונות טכנית. ארסנל של אודוגור בהחלט שיחקה בצורה הזו ברוב המשחקים - העונה ובכלל - אבל גם תמיד מגיעה לבאר ומשתינה לתוכו.

בארבעה מחקרים שונים - של האקדמיה הגבוהה לספורט בבולגריה, של אוניברסיטת סלוניקי, של אוניברסיטת ליאון בספרד ואוניברסיטת מולגה בטורקיה - הגיעו לכמה מסקנות מרחיקות לכת בקשר לחשיבותם של המצבים הנייחים בכדורגל המודרני. במחקרים בדקו את הדאטה מיורו 2020, מונדיאל 2018 והליגה הספרדית וגילו שעד 40% מהשערים נובעים ממצבים נייחים (במצבים שנוצרים במגרש בעקבות המצבים הנייחים)

אליפות העונה? כנראה שלא. אבל עובדים נכון. ארסנל, כנראה, לא תזכה באליפות. מנצ'סטר סיטי חזקה מדי. ארסנל צעירה מדי (הקבוצה הכי צעירה בפרמיירליג) ולא מנוסה במירוץ לאליפות. הקבוצה של ארטטה גם לא איכותית מספיק ועמוקה מספיק כדי להתחרות בכמה מסגרות ויש לה שחקני הרכב שלא היו רואים סגל למשחק ביריבות אחרות - בטח לא במנצ'סטר סיטי. הם עומדים בסטנדרטים התנהגותיים אבל הכי טוב שלהם, פשוט לא מספיק טוב. עדיין.