החברות של בלינגהאם והולאנד מוכרת לעולם הכדורגל ומבוססת על שתי עונות שהעבירו יחד בבורוסיה דורטמונד. הולאנד היה אז בן 18-20, ובלינגהאם בן 17-19. הם בערך בני אותו גיל, וכבר אז נחשבו ל"נכסים" בשווי מאות מיליוני יורו. זה הרבה לחץ, והם התמודדו איתו היטב. נראה גם שהלחץ הזה קירב ביניהם, כי הם אפשרו את הקרבה הזו. וזה כנראה גם עזר להם להתמודד עם הלחץ הכביר. העובדה שהם נהנו לשחק יחד והובילו את קבוצתם לניצחונות חיזקה עוד יותר את החברות הזו.

ללא ברק ועם מערכת נוער שמקדשת פיזיות במקום יצירתיות, הסלסאו קרסו בעוד מונדיאל, והפעם כבר לא רואים תקווה באופק

אף על פי שהיריבות ניזונה בעיקר מהרשת, קיים קונפליקט טקטי מבני אמיתי כאשר שניהם משחקים יחד. אנליסטים בכירים בברזיל תוהים שוב ושוב האם הם בכלל מסוגלים לשתף פעולה, שכן באופן אינסטינקטיבי שניהם מעדיפים לפעול באגף השמאלי

תרבות מועדון אינה פורס מאז'ור, אלא מעוצבת על ידי מנהיגים. היא נוצרת כפועל יוצא של התנהגותם, הכללים שהם מנחילים לארגון, היושרה שלהם (או היעדרה), ונכונותם להתעקש על עקרונותיהם

לניימאר ולבולסונרו יש גם אינטרסים משיקים, אבל בעיקר קווי אופי דומים: שניהם מיזוגינים, שניהם הומופובים, שניהם אפופים חשדות לשחיתות, ושניהם לא דופקים חשבון לאף אחד

בסוף השבוע, הרבה מהאינטריגות ומאבקי האגו שהתרחשו מתחת לפני הקרקע, התפרצו. קיליאן אמבפה הביע זעם על כך שלא מסרו לו בהתקפה מתפרצת, הנתונים מראים שאשרף חכימי, חברו של אמבפה, לא ממש מוסר לניימאר ולליאו מסי. כשפריז קיבלה פנדל, אחרי שאמבפה החמיץ פנדל מוקדם יותר, ניימאר ניגש לבעוט את הפנדל ואמבפה, עם אגו פגוע, דחף את ליאו מסי עם הכתף וניסה לשכנע את ניימאר לתת לו לבעוט את הפנדל. הכל צולם ונותח ממיליון כיוונים.

את המונדיאל של 2022 קטאר קיבלה לידיה ב־2010. ב־11 השנים שחלפו מאז, היה אפשר לקוות שלנוכח תשומת הלב העולמית היא תשנה את יחסה לעובדים. בפועל, מקרי המוות הצטברו בעוד פיפ"א עוצם עיניים. זה רק עודד את קטאר להפוך את הכדורגל למכבסת התדמית הגדולה בעולם, בעודה מנצלת עבדים כדי להתחזק ולהפוך לכוח עולמי. קטאר נחתה עם יותר מ־330 מיליארד יורו לתוך הכדורגל, תעשייה שמגלגלת 20 מיליארד יורו; מול ההון הזה, אפילו מועדוני הכדורגל העשירים ביותר נראו כאילו הגיעו למלחמה גרעינית כשהם חמושים במסרק.

מיקרוסופט דירגה את עבודתו של כל אחד מ־10,000 חברי הצוות שפיתח את מערכת ההפעלה ויסטה, ובכל זאת זו נכשלה כישלון חרוץ. לעומת זאת, ב"דרים טים" של 1992 איש לא ייחס משמעות לנקודות אישיות: המדד היחיד היה זכייה במדליית זהב

ואולם, לפני הגמר לא נראה שמישהו בבאיירן מתכנן לשנות משהו בכל הקשור ללקיחת הסיכון הזה. "לשחק לחץ גבוה מעניק לנו ביטחון עצמי ומותיר את היריבים שלנו עם פחות שטח לנוע - הפריזאים שחקנים טובים מאוד בהתקפה ותוקפים במהירות - אנחנו נקווה לעצור את ההתקפה בזמן", אמר תומאס מולר, קשר באיירן מינכן.

והנה נקודה משמעותית. עמוד שדרה שכולל את ליאו מסי, ג'רארד פיקה, סרג'יו בוסקטס, לואיס סוארס, ג'ורדי אלבה ואיבן ראקיטיץ' - כולם בני 30 פלוס העונה - הוא עמוד שדרה שצריך להחליף בחמש השנים הבאות

מניימאר ועד מבאפה וקוטיניו - קבוצות הצמרת מוכנות לשלם סכומים דמיוניים עבור כדורגלנים. למה הן עושות זאת? הן אמנם עשירות יותר ושוויין זינק בשנים האחרונות, אבל גם עברו מהפך תפיסתי שלפיו משתלמת יותר השקעה בשחקן אחד איכותי שהתאמתו נבדקה לעומק מאשר ב־4-3 שחקנים. על הדרך הן עושות שימוש מסיבי בעולם הביג דאטה ובתרגילים חשבונאיים שונים ומשונים

ברזיל נראית כמו הפייבוריטית הברורה לזכייה במונדיאל בזכות הגנת ברזל. גם העובדה שיש לה את השחקן הכי פורה במונדיאלים האחרונים עוזרת

מדדים סטטיסטיים חדשים מסייעים להבין מה הופך שחקן ליותר "כישרוני" מחברו לקבוצה או יריבו. אותם פרמטרים גם מסייעים להבין איך אפשר לייצר יותר שחקנים כישרוניים

ההשקעה האדירה בפריז סן ז'רמן מגיעה אחרי שנים של השקעה בחסויות - דרך מגוון חברות ממשלתיות - בברצלונה ופיפ"א אבל גם ריאל מדריד, באיירן מינכן, אינטר, ארסנל, התאחדות הכדורגל האסייתית, התאחדויות כדורגל וספורט באפריקה, אסיה, אוקיאניה ועוד. מסידני סוונס מליגת הכדורגל האוסטרלי, דרך פורמולה E ועד התאחדות הכדורסל של טוניסיה - רשת הספונסרשיפ וההשקעות של קטאר בעולם הספורט היא נרחבת ומקיפה.

אף שברזיל זכתה בחמש אליפויות עולם מאז, קללת המרקנה, שהארגנטינאים מכנים באושר רב Maracanazo, עדיין רודפת את הברזילאים מאז 1950. העיסוק בה אובססיבי וניתן למצוא רפרנסים להפסד הנורא בעשרות כתבות, סרטים וספרים מ־1950 ועד 2014. הטראומה הלאומית נידונה גם בכמה ספרים שהוקדשו לה (כולל אחד שכולו מוקדש לסיקור המשחק ברדיו). ב"חגיגות היובל" של האסון פורסמו שני ספרים על ההפסד, וספר אחד מ־1986 חודש. גם ב־1994 וב־1998 פורסמו ספרים על המשחק ההוא. "אולי זו הטרגדיה הגדולה בהיסטוריה של ברזיל", כת

ניימאר מחזיק את המפתח לזכייה שישית של נבחרת ברזיל במונדיאל בעיקר בגלל שהוא השחקן היחיד בברזיל שמשחק כמו ברזילאי