על המגרש הוא יוכל לתת לריאל את כל מה שאין לה מאז שטוני קרוס פרש, ובחדר ההלבשה הוא יוכל לשקם את הנזק של הממזרים חסרי הכבוד

פיפ"א, ארגון בירוקרטי-שיווקי שלא באמת אכפת לו מחייהם של הכדורגלנים והמאמנים, הייתה יכולה לתת יחס מכבד לאובדן הנוראי הזה. בארגון היו יכולים לספר את הסיפור על קפטן נבחרת צרפת הראשון שהניף את הגביע העולמי, ואחד מהבודדים בהיסטוריה שעשה זאת גם כשחקן וגם כמאמן

לאסו, כמו רבים אחרים שסובלים מרמה מסוימת של דיכאון, נלחם נגד השד הזה עם כל האופטימיות והחיוביות שהוא יכול למצוא. הוא עובד כדי לשפר אחרים ואת החיים של אחרים כדי לא להתמודד עם הקושי היומי-יומי של להתעורר פסימי ודכאוני. רבים מאיתנו מתמודדים עם השיט הזה באותה צורה

האימונים תחת קומפני ידועים כאינטנסיביים, מגוונים וקשורים מאוד למצבים שקורים במשחק, עם דגש חזק על מבנה וקבלת החלטות. אימונים שנצפו בבאיירן כללו חימום דינמי, משחקוני "רונדו" צפופים, משחקוני סיומת מתפרצים של 2 נגד 2 בתוספת 2, ומאבקים חוזרים ונשנים על שטחים קטנים, שבהם הוא עומד כמעט בתוך התרגיל, ומתקן ללא הרף את מנח הגוף והמרחקים. שחקני באיירן וכתבים תיארו את האווירה כאינטנסיבית אבל מהנה, רצינית אבל מאפשרת. מותר להשמיע מוזיקה במהלך חלקים מהאימון, וקומפני נוהג לשוחח שעות רבות באופ

יורשים מול טד לאסו. השוואה בין הדמויות המרכזיות

מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם תדמית. מבחינת מי שעשה את ההשקעה צריך להודות שהוא קיבל החלטה לא טובה ויש לא מעט אנשים שיעדיפו לקחת את הארגון (או המדינה) שלהם לגיהנום מאשר להודות בטעות שלהם. ואז מגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות".

ג'ונסון, בנו של ג'ון ג'ונסון, אולסטאר NBA לשעבר שזכה באליפות עם סיאטל ב-1979, היה שחקן לא רע בעצמו ברמת התיכונים ובקולג'ים. הוא שיחק בסטנפורד לצד ברוק לופז ורובין לופז והאחים אף כינו אותו "מאסטרו" כי היה רכז שניהל את ההתקפה כמו מנצח של מקהלה. "הוא היה השחקן עם הכי הרבה IQ של כדורסל ששיחקתי איתו" אמר עליו ברוק לופז.

לדאלאס הזו אין עתיד, והדבר הנכון הוא לפטר את מי שבנה את הקבוצה הזו, כי הוא בעצמו לא יפרק אותה בשביל להתחיל לבנות סביב פלאג. אף אחד לא יתפלא אם בעתיד, כאשר יגידו את שמו של ניקו האריסון בדאלאס, אוהדי הקבוצה יתחילו להרעיש עם רעשנים. המן הרשע - אה, סליחה, ניקו האריסון - לא ייזכר רק כג'נרל מנג'ר שריסק לחלוטין קבוצה שהעפילה לגמר, אלא גם כאחד שפיטר ב-2023 את אחד ממאמני הכושר הטובים ביותר ב־NBA, קייסי סמית', בטלפון, בזמן שהוא טיפל באמו הגוססת.

ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

לוסטיג ניהל שלושה קמפיינים אולימפיים. הוא הצטרף לוועד האולימפי כמנכ"ל אחרי הקמפיין האולימפי הלא טוב בלונדון 2012. הוא התחיל לבדוק מה השתבש במשחקים הללו שהסתיימו ללא מדליה. אבל לא ניתח רק את המשחקים עצמם אלא את כל התוצאות של המחזור האולימפי 2012

הוא סופג אש על כך שלא הניף אף תואר כבר חמש שנים, אבל הביקורות הקטלניות על מאמן התותחנים מפספסות את שלל האיכויות של האיש שהפך במו ידיו את ארסנל לאחת הקבוצות הטובות בעולם

כשהמאמן שלו בתיכונים כינה אותו "הפרשמן הגרוע ביותר שאי פעם אימנתי", הליברטון הפך את הביקורת למוטיבציה. כבוגר בית הספר ציטט את המאמן בתמונה שלו בספר המחזור. הסקאוטים מה-NBA דיווחו על שחקן ש"מקשיב לכל דבר שחבריו לקבוצה אומרים. הנוכחות וההתנהגות שלו תמיד חיוביות ותמיד עם אנרגיה". קבוצות רבות, אחרי שיחות עימו בהכנה לדראפט, התפללו שהוא "ייפול" למקום שלהם בדראפט. זה לא קרה. הוא נבחר בלוטרי על ידי סקרמנטו קינגס במקום ה-12.

בקיצור, אתה צריך להתחבר לאדם כדי שיבין מה שאתה רוצה שהוא יבין. בטח ברמה הזו. ובגיל 65, אחרי כמה שנים בחדר הלבשה סופר-תחרותי - זה קשה יותר. בטח כשלסגל נכנסים שחקנים שאנצ'לוטי יכול להיות סבא שלהם. אנצ'לוטי, שהיום יאמן בקלאסיקו האחרון, הבין שהגיע הזמן לפנות את מקומו.

אודוגור קיבל את סרט הקפטן של ארסנל ממיקל ארטטה בגלל הערכה הגבוהה שלמאמן, מיקל ארטטה, יש למקצוענות שלו ולהתנהגות הרגועה שלו - אבל גם, ואולי בעיקר, כי הוא תמיד מוביל את הלחץ הגבוה וסגנון המשחק שלו, בשיאו, מגלם את איך שארטטה רוצה שארסנל שלו תשחק: בדיוק, ברוגע, ביצירתיות - עם לחץ גבוה ועליונות טכנית. ארסנל של אודוגור בהחלט שיחקה בצורה הזו ברוב המשחקים - העונה ובכלל - אבל גם תמיד מגיעה לבאר ומשתינה לתוכו.

מודריץ' וג'וקוביץ' חשפו איך פצעי המלחמה שעברו הפכו אותם לחזקים וקשוחים יותר, מארי ניצל מטבח בילדותו וגם ביילס השתמשה בקשיים שחוותה כדי להצמיח אופי של פלדה

עיתונאים קרואטים מתארים את מודריץ' כמי ש"לא ימשיך לשחק אם הוא לא יכול לשחק כגרסה הטובה ביותר שלו בשלב שהוא נמצא בו בקריירה". מודריץ' רוצה להמשיך ולכן הוא ממש לעבוד קשה יותר מאשר עבד בשנה שעברה כדי לשמר על הרמה שהוא דורש מעצמו. "הקיץ הוא עבד יותר קשה מאשר אי פעם" אמר עליו ווצ'טיץ'. "הוא רץ יותר קילומטרים על ההליכון, הוא עבד קשה מאוד כדי להגיע בכושר לאימון הראשון במדריד".

אליפות העונה? כנראה שלא. אבל עובדים נכון. ארסנל, כנראה, לא תזכה באליפות. מנצ'סטר סיטי חזקה מדי. ארסנל צעירה מדי (הקבוצה הכי צעירה בפרמיירליג) ולא מנוסה במירוץ לאליפות. הקבוצה של ארטטה גם לא איכותית מספיק ועמוקה מספיק כדי להתחרות בכמה מסגרות ויש לה שחקני הרכב שלא היו רואים סגל למשחק ביריבות אחרות - בטח לא במנצ'סטר סיטי. הם עומדים בסטנדרטים התנהגותיים אבל הכי טוב שלהם, פשוט לא מספיק טוב. עדיין.

במחקר מעמיק על העדפות של נשים, גילו פרופ' ג'רי בורגר ומיקה קוסבי מאוניברסיטת סנטה קלרה, כי רק 12% ממאות הנשאלות הביעו עניין בגבר אגרסיבי. עם זאת רק 2% מהנשים התעניינו בגבר "לא דומיננטי". איך מיישבים את הסתירה־לכאורה הזאת? מתשובות הנשים התברר כי לדומיננטיות יש פנים רבות: "גברים נחשבים דומיננטיים יותר בזכות יכולות מנהיגות ויכולות חברתיות, אלה גברים שיכולים לדאוג למשפחה שלהם טוב יותר מגברים ללא האיכויות הללו". הקומבינציה האידאלית, לפי המחקר, היא שילוב של אסרטיביות עם רגישות, אדי

אנצ'לוטי מתאים את המתודות לשחקנים שיש לו, ומקדיש חלק ניכר מעבודתו לטיפוח הקשרים שלו עם השחקנים ושלהם בינם לבין עצמם. הוא מכונה "הלוחש לדיוות" מפני שהוא מקשיב לכוכבים הגדולים ומתחשב בעמדותיהם: "אני מתייחס אליהם כאל אנשים, לא שחקנים", אמר

במשחק הראשון של חצי גמר ליגת האלופות 2019, ליברפול הפסידה לברצלונה 3-0. המאמן יורגן קלופ הבטיח לחניכיו שהם יכולים לעשות קאמבק, והכין אותם היטב לקראתו. במפגש הבא בין הקבוצות ליברפול ניצחה 0-4. אחר כך היא זכתה גם באליפות