טוטו וולף עשה זאת שוב. הוא טיפח נהג מעולה בצלמו והעניק שיעור נוסף לעולם על מה זו מנהיגות מודרנית

"קשיבות" (מיינדפלונס) היא לא רק ל"שלומות" (וולנס). היא כלי להגברת היכולות המנטליות שלך כשהכל דפוק וכאוטי מסביבך. זה נשמע כמו משהו ששחקנים במועדון כמו ברצלונה צריכים כדי להתמודד עם הדפיקות והכאוטיות סביבם. זה גם משהו ששחקני ריאל מדריד צריכים אבל בשביל זה צריך מאמן כמו האנזי פליק. וז'וזה מוריניו אינו האנזי פליק

ארסנל כבשה 21 מ-22 השערים שלה בכל המסגרות העונה ממשחק פתוח/זורם/שוטף (תחליטו אתם איך צריך לקרוא לזה בעברית). זה היחס הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הפרמיירליג (95%+). הנתון הזה מפתיע במיוחד לאור שתי העונות האחרונות בהן ארסנל היתה מכונת כיבושים ממצבים נייחים. זה הגיע לרמה כל כך "בלתי נסבלת" עבור היריבות (והתקשורת) שאשכרה יצרו דגשים חדשים בחוקה של הפרמיירליג כדי למנוע חלק מהתרגילים של ארסנל במצבים נייחים.

כמעט כל המחקרים הפסיכולוגיים מראים שספורטאים בעלי מוטיבציה פנימית חזקה נוטים להגיע לרמות הגבוהות יותר של הספורט שלהם. ב-NBA אולי יש, בחלק מהמועדונים, תרבות "מתירנית" שלא דורשת מספיק מהשחקנים בקבוצה. אבל הדרך לתקן זאת היא לא להביא מאמן שיפרק אותם כדי להרכיבם מחדש כיצורים קשוחים ונוקשים יותר. צריך מאמן שידרוש הרבה אבל גם ילווה, ידאג, יתמוך ויאפשר לשחקניו להביע את עצמם.

זה לא שהאירים היו מעולים או משהו כזה. נבחרת אירלנד היא בינונית במיטבה אבל המנטליות והחוסן של הכדורגלן בנבחרת ישראל הם של חובבנים כשהם שמים את המדים הכחולים-לבנים.

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

זה מדהים שהשחקן דיבר בפתיחות על כך שהעבודה עם פסיכולוגית עזרה לו להתבגר, לנהל ציפיות ולהיערך מנטלית לדרישות של התחרות על הבמות הגדולות ביותר בעולם. למרות שהוא נושא על כתפיו ציפיות יוצאות דופן בגיל כל כך צעיר, הספרדי חוזר שוב ושוב לשלוש מנטרות: לחץ הוא עניין פסיכולוגי, כדורגל נועד כדי ליהנות ממנו, וישנם אתגרים גדולים בהרבה בחיים מאשר משחק כדורגל.

את תורת השיקום וההתאוששות הזו הוא די העתיק מהמודל לחיקוי שלו, כריסטיאנו רונאלדו. לקראת המשחק מול ספרד, אמבפה יודע שכנראה לא מצפה לנבחרת שלו משחק קשה או גדול יותר בטורניר, כולל הגמר. הצרפתים מתקשים מסורתית מול לה רוחה, והוא יודע שיצטרך להדביק את כל חבריו באהבתו לרגע הגדול.

לפי מילון הסלנג "Urban Dictionary", המונח החל להופיע בז'רגון הספורט האמריקאי - ובעיקר בענף הבייסבול - בתחילת המאה ה-20. במקור, המילה התייחסה לסיטואציה המלחיצה עצמה (למשל, "hitting in the clutch" משמעותו לחבוט כשהבסיסים מלאים באינינג התשיעי). עם הזמן, התואר עבר מהסיטואציה לאדם עצמו: אם סיפקת את הסחורה בעקביות ברגעים המותחים הללו, הפכת לקלאץ'.

פרופ' גאייר יורדט, אולי החוקר היסודי ביותר של דו קרבות פנדלים, שוחה במספרים שקובעים איזו התנהגות מנצחת בדו קרבות פנדלים

מייק בראון סיפק תרגילי מוטיבציה מבריקים, ג'יילן ברונסון התאים באופן מושלם לגישה והצוות המסייע המנוסה הבין שזו עשויה להיות הזדמנות חד פעמית. מאחורי השיטה שהפכה את ניו יורק למכונת קאמבקים

ארטטה הסביר שהוא הביא את הטייסים לשלושה ימים לאימונים של ארסנל כדי שילמדו וינתחו את תהליך התקשורת שלו ושל הצוות שלו וגם של השחקנים. "הם חשפו בפנינו איך הם חושבים, איך הם פועלים, איך זה מתקשר לפורמולה 1 למשל ואיך אנחנו יכולים להשתפר מהדברים שלהם" סיפר ארטטה.

"זה היה באליפות העולם באוסטרליה, שנה לפני לונדון. כבר הייתי עם שתי מדליות באליפויות עולם, בן 23, והרגשתי שמשהו ביני לבין גל (פרידמן, המאמן האישי) לא עובד. כבר לא הייתי הספורטאי ה'יס־מן' שהייתי בגיל 20, שאומר כן לכל מה שאומרים. כבר שאלתי שאלות. חיפשתי את הקול שלי.

כאמור, האנזי פליק, כעוזרו של יואכים לב, קיבל תפקיד משמעותי בכל מה שקשור לתקשורת בין השחקנים לצוות המקצועי ובין השחקנים אחד עם השני. פליק גם קיבל את האחריות להעביר מסרים פחות נעימים לשחקנים — שהם מודחים מההרכב, למשל. או שצריך לקבל מהם יותר ממה שהם נתנו. הוא עשה זאת בצורה ש"הדביקה" את השחקנים האחרים בהבנה ואמפתיה.

סוגיית התפקיד והמוטיבציה למלא אותו מעסיקה כל מקום עבודה. השאלה הטבעית במקרה זה היא למה אנשים מסוימים מתקשים לגייס את המוטיבציה למלא מטלות מסוימות, בעוד אנשים אחרים מגייסים אותה ללא קושי ניכר

באמצעות דאטה ולמידת מכונה, ניסו להבין בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב מה שכל מאמן רוצה לדעת - מי השחקן שצריך לקבל את הכדור בשניות האחרונות

כשבוסטון ניצחה את ברוקלין של דוראנט היא לא שידרה "מגיע לנו", וכולם דיברו על כך שהנטס בנויה רע. כשבוסטון הדיחה את מילווקי של אדטוקומבו היא לא הרגישה שהיא "עשתה את זה", וכולם דיברו על הפציעה של כריס מידלטון. גם הניצחון על מיאמי נזקף לזכות הפציעות שלה

"בקדם־עונה קלופ עורך שלושה אימונים ביום, ובכולם הוא דורש שתיתן 100% מעצמך בכל רגע. מהר מאוד אתה סובל, הכל תפוס, אבל מתגברים. זה ברוטלי, אבל זה בונה תשתית להצלחה"

ב־2014, פסיכולוג מאוניברסיטת מיזורי גילה שלא מדובר בעניין אנקדוטלי אלא בתופעה רחבה: ספורטאים נוטים להגיע לשיא בשנה שלפני סיום החוזה שלהם, ואחרי חתימה על חוזה חדש הם דועכים מקצועית. המחקר סקר סטטיסטיקות של אלפי שחקני NBA ושחקני בייסבול ב־MLB על פני שלוש שנים, והראה חד־משמעית ששחקני NBA בעונת החוזה האחרונה שלהם משפרים יכולות, בעיקר התקפיות — אלו שקשורות יותר להעלאת שכר

ב־2009, פרופ' סמואלה מארקורה, החוקר את הפסיכוביולוגיה של המאמץ, נתן לשתי קבוצות של רוכבי אופניים שתי משימות שונות: אחת מהן ניגשה למבחן זיהוי מילים, והשנייה צפתה בסרטים (90 דקות בשני המקרים). לאחר מכן הנבדקים התבקשו לרכוב על אופניים נייחים עד תשישות. התברר שחברי הקבוצה השנייה, אלו שצפו בסרטים לפני האימון, רכבו בממוצע 12.6 דקות יותר מאשר חברי הקבוצה הראשונה. הנחקרים שהשקיעו מאמץ מנטלי לפני האימון היו 15% גרועים יותר מחברי הקבוצה שצפו בסרטים. 15% זה הבדל עצום בספורט מקצועי, שבו