טוטו וולף עשה זאת שוב. הוא טיפח נהג מעולה בצלמו והעניק שיעור נוסף לעולם על מה זו מנהיגות מודרנית

לארסנל יש עכשיו מנטליות מנצחת והרבה מהמנטליות הזו מגיעה מהצוות ההגנתי. כן, צוות שיש לו אחלה נתונים אבל זה לא מה שמייחד אותו

ארסנל כבשה 21 מ-22 השערים שלה בכל המסגרות העונה ממשחק פתוח/זורם/שוטף (תחליטו אתם איך צריך לקרוא לזה בעברית). זה היחס הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הפרמיירליג (95%+). הנתון הזה מפתיע במיוחד לאור שתי העונות האחרונות בהן ארסנל היתה מכונת כיבושים ממצבים נייחים. זה הגיע לרמה כל כך "בלתי נסבלת" עבור היריבות (והתקשורת) שאשכרה יצרו דגשים חדשים בחוקה של הפרמיירליג כדי למנוע חלק מהתרגילים של ארסנל במצבים נייחים.

בגדול, שחקני ברנטפורד - יומיים לפני משחק - מבצעים תרגיל ספרינט ישר ופשוט באורך 40 מטרים. כל השחקנים צפויים להגיע ל-90%-95% ממהירות השיא שלהם לפחות פעם אחת בריצות.

ההצלחות של מנצ'סטר סיטי על המגרש הגיעו בזכות ההשקעה החכמה של הכספים המלוכלכים של אבו דאבי

זה לא שהאירים היו מעולים או משהו כזה. נבחרת אירלנד היא בינונית במיטבה אבל המנטליות והחוסן של הכדורגלן בנבחרת ישראל הם של חובבנים כשהם שמים את המדים הכחולים-לבנים.

לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

ספרד, הזוכה במונדיאל 2026, הוכיחה שוב פתגם של יוהן קרויף שכרגיל הסביר מה זה כדורגל בצורה הטובה ביותר

לפי מילון הסלנג "Urban Dictionary", המונח החל להופיע בז'רגון הספורט האמריקאי - ובעיקר בענף הבייסבול - בתחילת המאה ה-20. במקור, המילה התייחסה לסיטואציה המלחיצה עצמה (למשל, "hitting in the clutch" משמעותו לחבוט כשהבסיסים מלאים באינינג התשיעי). עם הזמן, התואר עבר מהסיטואציה לאדם עצמו: אם סיפקת את הסחורה בעקביות ברגעים המותחים הללו, הפכת לקלאץ'.

אבל כאן צריך לקחת בחשבון שהם שחקנים שונים ודמויות שונות לחלוטין. אם מסי הוא הרבה יותר "מוח" שמפעיל את השחקנים האחרים כאילו היו איברים בגופו, הצרפתי הוא מכונית פורמולה 1 שצריכה צוות שלם שיתפעל אותה כדי שתגיע לביצועים הטובים ביותר.

סטטיסטית, הלחץ של באיירן תחת קומפני הוא מהאגרסיביים באירופה, אך יש להבין אותו כלחץ גבוה מובנה ומודרני, ולא ככאוס מוחלט שאפיין את קבוצות הגגנפרסינג של אמצע העשור הקודם. ההבדל הברור הוא שבאיירן לוחצת גבוה מאוד ובאופן קולקטיבי, אך היא עושה זאת עם יותר שליטה מאשר היה לדורטמונד וליברפול של יורגן קלופ.

ארטטה הוא איש רציני המבין את המשחק הפסיכולוגי, אך הוא פשוט לא מצטיין בו. העובדות מדברות בעד עצמן: שנה אחר שנה שחקניו קורסים תחת הנטל. גם העונה, למרות יתרון מבטיח בטבלה, סגל מעובה וכדורגל עוצמתי שהוצג בראשיתה, הקבוצה נחלשת בדיוק כשהדופק עולה.

הציפיות בארסנל, לאור ההיסטוריה הלא מחמיאה של המועדון, הן כמו משקולות על הכתפיים של השחקנים. כל הצלחה מוקדמת בליגה מוסיפה לציפיות וכל עונה שמסתיימת ללא תואר האליפות מוסיפה ללחץ. פיזיולוגית, הלחץ גורם להזרמה של הורמונים מעוררי חרדות למוח, מקשה את השרירים, פוגע בביצועים ומוביל לתצוגות נפל.

על פניו, יש הרבה קווי דמיון בין מה שקרה לפני עשור בקליבלנד למה שקורה כיום בטנסי. רק שלפני עשור מאמן מוצלח באירופה היה חסר סיכוי לנצח את הכוכב הגדול בקבוצה שלו במאבק כוח, וכיום נראה שהכוכב הגדול יצטרך להתאים את עצמו לכדורסל של המאמן ואם לא - ימצא את עצמו מחוץ לארגון.

מי שהיה סקפטי לגבי היכולת שלו לתרגם את המספרים האלה לאנגלית של הפרמיירליג אמר שיורקס היה בפורטוגל כמו גוליבר בליליפוט. שחקן ענק ומהיר ביחס לבלמים ושחקני הגנה שאינם ברמה הכי גבוהה - כמו אלו שיש בליגה העשירה והטובה בעולם.

אלונסו, כאמור, גם מאמין בקו הגנה גבוה וכמו פליק, שם דגש גדול יותר על מיקום קולקטיבי, משמעת ולחץ אגרסיבי. אסטבן קאמביאסו, לשעבר קשר ריאל מדריד ונבחרת ארגנטינה וכיום במחלקה הטכנית של פיפ"א, הסביר את הקו הגבוה של צ'אבי לפני מספר שבועות. "בהתקפה של ריאל שחקני ההגנה של צ'אבי נמצאים 80 מטרים מהשער שלהם ולוחצים את הקבוצה היריבה לשער שלה. ואפילו אם שחקני היריבה מצליחים להשיג את הכדור ולצאת להתקפה מתפרצת מהירה, הם יצטרכו לרוץ 50 מטרים או יותר לשער".

ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

כך, שחקן בונדסליגה - שגם משחק פחות משחקים בעונה (בבונדסליגה יש 18 קבוצות ולא 20 כמו בפרמיירליג), יש לו פגרת חורף מפנקת וכמעט אין לו "שבועות אנגליים" (שבועות עם משחק בסופ"ש ומשחק באמצע השבוע) - מגיע לפרמיירליג ויכול להיתקל בקושי להסתגל לאינטנסיביות ולסגנון המשחק של הליגה האנגלית.

באוניבסיטת וולברהמפטון, שם בדקו את הנתונים של גופי השחקנים במחלקה ביו-סטטיסטית, אמרו ש"כדורגלנים כיום הם בעלי גוף רזה ודק" בטח ובטח ביחס לשחקנים "היותר שרירים ועבדים בשנות השבעים, שמונים, תשעים ותחילת האלפיים". לפי פרופ' אלן נוויל מאוניברסיטת וולבהרמפטון: "השחקנים כיום הם הרבה יותר כמו ספורטאי סיבולת". כלומר כדורגלן ברמה הכי גבוהה כיום צריך להיות בעל גוף של רץ באולטרה-מרתונים או תריאטלוניסט. ועדיף שיהיה גבוה כי אז הוא מכונת לחץ טובה יותר והרבה יותר יעיל במצבים נייחים.

כשהקטארים התחילו לשפוך כסף על הכדורגל העולמי הם ממש רצו שפגישה מדינית חשובה "תבלע" בתוך אירוע כדורגל. מצד שני, הם רכשו את הכדורגל כי הם רצו את המיקרופון הכי גדול בעולם כדי להראות לכולם שהם שועי עולם. זו האסטרטגיה המוצלחת למדי שלהם כבר יותר מעשור: להפוך את הקבוצה שלהם לשואו כל כך גדול, שידברו על זה ולא על כל הדברים האחרים שהם עושים עם הכסף שלהם - דברים כמו מימון טרור. ככה עובד ספורטס-וושינג. והוא עובד כל כך טוב שאפילו בערוץ הישראלי ששידר את הגמר לא הזכירו את העניין הפעוט הזה.