המצב הנייח וההתמקצעות בו הוא יתרון יחסי משמעותי עבור מי שאימץ והטמיע את האסטרטגיה הזו. כבר יש דיווחים על כך ששותפות השידור של הפרמיירליג מתלוננות שקבוצות הפרמיירליג "מסתמכות יותר מדי על מצבים נייחים וזריקות חוץ כדי לנצח משחקים" ושה"ריגוש מהכדורגל יורד". ובכן, סביר מאוד להניח שזה בולשיט.

זריקות החוץ הארוכות - כאלו שנראות כמעט כמו בעיטה חופשית שמורמת במהירות לתוך הרחבה - הפכו לנפוצות בהרבה. זו כבר לא טקטיקה של קבוצות קטנות עם שחקנים גדולים פיזית - הרבה קבוצות, בעיקר החכמות - משגרות הוצאות חוץ לאזורים מסוכנים ברחבה, משתמשות בתרגילים בהוצאות חוץ ומנצלות את העובדה שאין נבדל בזריקת חוץ כדי לעשות מניפולציות על ההגנה.

עד לא מזמן האסכולה שהובילה את הכדורגל הישראלי היתה "השפיץ של הנעל". מאמני נבחרות דיברו על כך שכל הנתונים והדאטה מהמשחק הם דברים לא נחוצים ל"כדורגלן הישראלי", בטלוויזיה דיברו על "חזיות" של שחקנים כ"צ'יפים שמיפים" ומאמנים שנתפסו כאנשים רציניים דיברו על GPS כאילו זה אויב של הכדורגל. הזלזול בדאטה, בניתוח מתקדם, באנליסטים היה טבוע עמוק בתוך הכדורגל הישראלי.

קבוצות ספורט, שבוחרות שחקנים על סמך סטטיסטיקה ומדע בלבד — מה יעלה בגורלן? האם הן יוכלו להצליח? נראה שכן, אבל בעירבון מוגבל. בשביל הצלחה אנושית צריך להיות אנושי

חברת Twelve Football היא כרגע החברה היחידה שמנסה להעניק ערך לכל התנועות של השחקנים עם צילומים ולמידת מכונות. הם יצרו מדד שנקרא Target Run Value, המדד לוקח בחשבון את השטח שנוצר מתנועה של שחקן. בחברה מנסים גם להעניק ערך ליצירת שטח - כלומר כמה השטח שיצר "שווה". המדד של Twelve Football מלמד, למשל, שמבין כל השחקנים בפרמיירליג רוברטו פירמינו הוא השחקן הקדמי שמייצר הכי הרבה שטחים לחבריו לקבוצה. זה גם עובר את "מבחן העין" כי פירמינו טוב ביצירת שטחים באופן קיצוני.

המודל של הרוקטס סימן את גאסול כשחקן עם פוטנציאל מצוין, אבל הסקאוטים של הקבוצה כינו אותו Man Boobs, וזה הרתיע את ההנהגה. גאסול הלך לממפיס, עבר לטורונטו וזכה איתה באליפות, ונחשב מגדולי השחקנים האירופים בכל הזמנים

מת'יו בנהאם, בעלי הקבוצה, הוא מעריץ של דניאל כהנמן, הפסיכולוג הישראלי־אמריקאי זוכה פרס נובל לכלכלה. בנהאם מעניק לכל עובד בחברות שלו ובקבוצותיו (ברנטפורד ומיטיולן הדנית) את ספרו של כהנמן "לחשוב מהר, לחשוב לאט", ומבקש ממנו לקרוא את הספר ולהיפטר מתפיסות מיושנות, דעות קדומות או מחשבות מקובעות.

בעליה של ברנטפורד, מת'יו בנהאם, אינו אדם מפורסם (נכון לכתיבת שורות אלו עדיין אין לו עמוד ויקיפדיה) וגם אינו מיליארדר, הגם שהפך אמיד מאוד בזכות השקעות חכמות בהימורי ספורט. הוא רכש את הקבוצה כי היא קבוצת ילדותו. ובניגוד לאברמוביץ', הוא לא שפך עליה כספים אינסופיים אלא הביא איתו ניהול חכם באופן בלתי־רגיל: ברנטפורד מנצלת אלגוריתמים ייחודיים שעוצבו על ידי מתמטיקאים כדי לנתח את שוק העברות השחקנים ולמצוא בו מציאות

תארו לעצמכם חוק שלפיו שכר המינימום שמקבלים החלשים מוצמד לבונוסים שמעניקים לעצמם ראשי השוק החזקים. טום דינאפולי, ראש המשרד לבקרה תקציבית במדינת ניו יורק, הראה שאם שכר המינימום היה צומח מ־1985 באותו קצב שבו צמחו הבונוסים בוול סטריט, הוא היה עומד היום על 44 דולר (עלייה של 1,271%). אפשר רק לפנטז איך מציאות כזו היתה משפיעה על החברה, הכלכלה והמגפה.

מהמחקר הזה יצא הספר The Gold Mine Effect, אותו קרא מת'יו בנהאם - הבעלים של ברנטפורד. בנהאם הזמין את אנקרסן להרצאה אצלו בחברת ההימורים שלו וגילה נפש תאומה. בברנטפורד, בנהאם לא הצליח ליישם את הרעיונות הפרוגרסיביים שהיו לו ואנקרסן שכנע אותו שבשביל להכניס רעיונות חדשים לכדורגל המיושן, צריך מקום ללא מסורת. מקום שבו אפשר ליישם רעיונות חדשים ולהטמיע חשיבה מדעית.

ב-2002 בנהאם מצא נתונים שוברי שיוויון שהבוקיז לא זיהו כחשובים והתחיל להרוויח כסף טוב מהימורי כדורגל. אחרי שהביא לחברה שלו מומחי מתמטיקה אחרים - הרבה יותר חכמים מאשר סוכני ההימורים הממוצעים - הוא הפך למולטי מיליונר.

טבלאות משקרות לא רק בכדורגל. למשל, לפני הבחירות התגאו בליכוד בנתונים שמראים עד כמה החיים בישראל השתפרו מאז 2009, תחילת עידן נתניהו השני: יתרות המט"ח עלו, וכך גם התוצר לנפש, שכר המינימום, השכר הממוצע והחציוני, אחוזי האבטלה, יחס החוב־תוצר, כניסת התיירים ועוד.

בבוסטון סלטיקס מה־NBA עושים מבחני אישיות כבר שנים רבות. דני איינג', הנשיא לענייני כדורסל במועדון, מתייעץ זה יותר מעשור עם ג'ון נִידְנָאגֵל, בעברו ברוקר ומאמן בייסבול, שמבצע מה שהוא מתאר כ"אפיון סוגי מוח": הוא מחלק את הספורטאים ל־16 "סוגי מוח" שרק חלק מהם מתאימים ל־NBA ולספורט מקצועני. איינג' משתמש בחלוקה הזו כדי לקבוע אילו שחקנים יצטרפו לקבוצה שלו.

"אנחנו בעיצומה של מהפכה. תקופה מאוד מרגשת" אומר כריסטוף בירמן, הסופר הגרמני שבספרו Football Hackers הוא מביא את סיפורם של המהפכנים. מהפכני הדאטה. אנליסטים, סקאוטים, מנהלי קבוצות, מנכ"לים ובעלי קבוצות שהופכים את הכדורגל לעשייה הרבה יותר חכמה.

גם מאמנת השינה אנה ווסט הצטרפה לצוות של המועדון ממערב לונדון ושיפרה באחוזים ניכרים את הביצועים הגופניים של השחקנים. "גיוס שחקנים זה הלחם והחמאה של ברנטפורד בגלל שיש לנו בין ההכנסות הנמוכות ביותר בליגה" אמר אנקרסן ל"סקיי ספורטס". "אנחנו צריכים להחזיק מודל כלכלי בר קיימא. לקנות בזול ולמכור ביוקר, זה משהו שעשינו היטב בשנים האחרונות. וזה קשור לא רק על ידי גיוס שלא מוערך יתר על המידה בשוק העברות השחקנים"

בסופו של דבר לבארי לא באמת היה איכפת מה אומרים עליו ולכן הוא היה יכול לאמץ רעיון מאוד טוב שהעניק לו יתרון גדול. אבל צריך להבין מי היה הבנאדם הזה, ריק בארי, בשביל להבין מדוע לא היה איכפת לו מה חושבים עליו. הוא היה שחקן בלתי נסבל. הפתגם המפורסם שמתייחס אליו הוא ש"חצי משחקני הליגה שונאים אותו והחצי השני לא מחבבים אותו".