שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

הביג-מן, שחתם ב-2022 על חוזה "סופר-מקס" בשווי 264 מיליון דולר לחמש שנים, ירוויח בעונה הקרובה 59 מיליון דולר ומחזיק כאמור באופציית שחקן על סך 62.84 מיליון ב-2027/28. על פניו, הוא יוכל להצטרף לכל קבוצה בקיץ הבא, כשיהיה בן 32. מנגד, הוא גם יכול לצאת מהחוזה ולחתום על ההסכם הגדול בהיסטוריה של הליגה: חמש שנים בשווי 359.5 מיליון דולר, שבמסגרתו ירוויח בממוצע כמעט 60 מיליון בשנה. זה הרבה יותר משתלם מאשר "הארכת ותיקים" (280-278 מיליון דולר לארבע שנים).

ההסכם של 2023 שינה לחלוטין את מדרגות מס המותרות והפך אותן לעונשיות באופן קיצוני, בעיקר עבור "עבריינים חוזרים" - קבוצות ששילמו את המס בשלוש מארבע העונות הקודמות. מכיוון שהסינר השני ממוקם יותר מ-21 מיליון דולר מעל קו המס הסטנדרטי (200.43 מיליון דולר לעונה הקרובה), כל דולר שמוצא מעליו ממוסה במדרגות הגבוהות ביותר. ככל שקבוצה חורגת יותר אל תוך המס, כך המדרגות מזנקות.

הזעם הזה מתורגם גם לתחילת פעולה של ארגון השחקנים (NBPA). על פי דיווחים, הארכת החוזה נתפסת בארגון כתמרור אזהרה חמור. תחת חוקי "הסינר השני" (Second Apron) הנוקשים של ה-CBA הנוכחי, קבוצות שעוברות את רף השכר סופגות סנקציות קשות שמאוד מגבילות את הגמישות בשוק ומייקרות את עלות הסגל. נציגי השחקנים מודאגים מאוד מכך שחוקי הליגה מאלצים בפועל כוכבי-על לוותר על הון עתק רק כדי לאפשר לקבוצות שלהם להישאר תחרותיות.

שוב, גם בעונה שעברה, כשקיבל את המושכות וסיפק הופעות היסטוריות, דברים טובים נטו לקרות כשהוא ירד לספסל (הקבוצה קלעה יותר וספגה פחות). כל המדדים המתקדמים (VORP, BPM וכו') הראו שהוא אינו נמנה עם 15 או אפילו 20 השחקנים הטובים בליגה. ובמשחק השביעי והמכריע בסדרה נגד פילדלפיה, כשג'ייסון טייטום נעדר, בראון אולי קלע 33 נקודות, אך הקבוצה הייתה במינוס 16 ב-40 הדקות בהן שותף. החבורה ממוסצ'וסטס ניצחה את עשר הדקות שבהן הוא נח בתוצאה 14:21.

עם הבאתו של מוראנט, פורטלנד העמיסה על עצמה התחייבויות כספיות לעונת 2027-28. הצעד הזה יקשה עליה לפנות את תקרת השכר הדרושה כדי לפתוח את החוזה מחדש ולהאריך את ההסכם של אבדיה. אולי מתוכננים מהלכי המשך, אבל הישראלי כבר הוכיח שהוא יכול להיות השחקן המוביל של המועדון, וכל מהלך היה צריך להיעשות מתוך חשיבה עליו בראש ובראשונה - והנחתתו של מוראנט פשוט לא מתיישבת עם ההיגיון הזה.

אולי ה-NBA לא תמצא אותו אשם, אולי יצליחו למצוא איזה שעיר לעזאזל בתוך הקליפרס - סביר להניח שלא ימצאו "אקדח מעשן" - אבל לא יהיה אוהד כדורסל אחד בעולם הזה שיחשוב שבאלמר חף מפשע.

ההחלטה של הליגה הטובה בעולם להטיל סנקציות ספורטיביות על מי שחושב שאפשר לפתור את כל בעיית בניית הקבוצה עם תשלום מס משמעותי תוביל למהפכה

ב־2012, חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ערכו שורת ניסויים שניסו לבחון את הקשר בין מעמד סוציו־אקונומי להתנהגות חברתית ואתית. בניסויים התברר שנהגים מהמעמד הגבוה "חתכו" בכביש נהגים אחרים, פי ארבעה יותר מאשר נהגים מהמעמדות הנמוך והבינוני. נהגי המעמד הגבוה גם עצרו פחות במעברי חציה להולכי רגל. בניסוי אחר גילו החוקרים שבני המעמד הגבוה מפגינים רמה אתית נמוכה יחסית בראיונות עבודה ובמערכות יחסים עם אנשים במעמד נמוך יותר, ובעוד ניסוי התברר שבני המעמד הגבוה רימו יותר מבני מעמד

מנגנון צמצום הפערים ב־NBA כולל את הדראפט, שבו הקבוצות הגרועות יכולות לגייס את השחקנים הכי טובים, ובצדו תקרת שכר, שקבוצות שעוברות אותה נקנסות במס המועבר לאלו ששמרו עליה. זה מגביר את התחרותיות ומשמר את הקהל

ג'אסר מתאר את העבודה של הפרונט אופיס כ"בניית פאזל תלת־ממדי": "אתה חייב תמיד לבדוק כמה השחקן שלך שווה, כמה הוא יכול להשתפר, איך הוא יהיה וכמה הוא יהיה עוד שנתיים־שלוש־ארבע שנים. איך הוא יתאים לקבוצה ומה אפשר להשיג עבורו. אתה בונה תסריטים ואפשרויות, והכל תחת תקרת השכר. תשלום מס יוקרה תלוי בבעלים וכמה הוא מעוניין להשקיע מכיסו, אבל זה משהו שפוגע ברווחיות."

מייק זארן עובד בסלטיקס לצד דני איינג' כבר יותר מ־11 שנה. הוא כונה "נאמברז" (מספרים) על ידי קווין גארנט ו"סטאטס" על ידי עובדים במועדון. פול פירס כינה אותו M.I.T למרות שמעולם לא למד שם.

3. ב-2007, 12 שנים אחרי שניסה ולא הצליח להרים את מינסוטה מהבינוניות שלה, גארנט החליט לעזוב וכמעט הצטרף לפיניקס אך בסופו של דבר הגיע לבוסטון. שם חבר לפול פירס ולריי אלן. הם אמנם לא הביג ת'רי הראשונים בהיסטוריה של ה-NBA אבל המעבר הזה פתח דלת לסופרסטארים להתחבר יחדיו וליצור "סופר טים". "אני אהיה מה שצריך להיות, אפילו מפנה זבל אם זה מה שיעזור לקחת אליפות" הסביר גארנט את הלך הרוח של הקבוצה.