לא כל פרשני הכדורגל טיפשים, בכלל לא, אבל יש הרבה מאוד טיפשות בפרשנות כדורגל בימנו

דה ז'ה וו במנצ'סטר יונייטד. המאמן שהצליח כמאמן מחליף התגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק ויוחלף בקרוב על ידי מאמן זמני, שיפרח בגלל הציפיות הנמוכות, ואז יקבל חוזה לטווח הארוך, ואז יתגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק למנצ'סטר יונייטד. זה לא יגמר עד שלא יצילו את מנצ'סטר יונייטד מהבעלים המיליארדרים האכזריים

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

הפרשנות של רנגניק לגבי מסי מדגישה בדרך כלל כיצד הוא מרומם מבנה שלם במקום לפעול רק כאינדיבידואל מבודד. אפילו בשלבים המתקדמים של הקריירה, הגרמני רואה בו "שמש" שמסביבה הכוכבים נעים, וזה מה שמאפשר לקבוצתו לשגשג עם זהות ברורה.

חמישה דברים שאפשר ללמוד על בניית קבוצה מנצחת מאלכס פרגוסון, גדול מאמני הכדורגל בכל הזמנים, שאימן במשך יותר מחצי יובל את מנצ'סטר יונייטד האנגלית

בקיצור, עבור ההנהלה של מנצ'סטר יונייטד יש הרבה החלטות לעשות - ובדרך כלל בשלב הזה העניינים מסתבכים, ובכל מיני גזרות - כי מלבד השפל המקצועי שמנצ'סטר יונייטד נמצאת בו, הקבוצה נמצאת גם בשפל תדמיתי. כשהתפרסמה "ליגת הכסף" של דלויט החודש, כולם ראו את הנפילה של יונייטד. הקבוצה ירדה למקום השמיני - מיקום שפל של כל הזמנים עבור קבוצה, שלאורך כמעט שלושת העשורים של הטבלה של דלויט, כמעט תמיד היתה בשלושת המקומות הראשונים.

ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

אתמול, הרבה יותר מדי פעמים, פרננדש, שחקן התקפי באופיו, הפקיר את עמדתו בקישור האחורי ועלה לבלות עם חבריו להתקפה, מה שהותיר את קאסמירו (או מנואל אוגרטה) לבדם מול שניים-שלושה שחקנים.

המשמעות של זה היא ירידה גדולה בהכנסות מאופ"א וגם מימי משחק (כל משחק באירופה מכניס כ-5 מיליון ליש"ט לקופת המועדון), וגם ירידה משמעותית בהכנסות מנותני חסות (מנצ'סטר יונייטד תצטרך לשלם 'קנס' של 10 מיליון ליש"ט חזרה לאדידס על כך שלא העפילה לליגת האלופות).

במקביל להתרוממות הקבוצות בבעלות כספי הנפט והגז המזהמים, מנצ'סטר יונייטד מסמלת את הקריסה של הכדורגל בבעלות מקומית. המועדון המסורתי, שבמשך שנים נוהל על ידי אוהדים מקומיים אמידים, שבנו תרבות מועדון חזקה, הפך לצל של עצמו. הוא מנוהל עלי די אנשי עסקים מערביים רקובים מחמדנות שפועלים בראש ובראשה למען האינטרסים שלהם ולא עבור מוסד הכדורגל שקיים הרבה לפניהם ויהיה קיים הרבה אחריהם

קריסטל פאלאס מהפרמיירליג, למשל, הפכה בעונה שעברה לקבוצה הראשונה שמייצרת תוכנית תלת שנתית עבור כדורגלנים שגדלו במועדון ומשוחררים ממנו ל"חיים הרגילים". פאלאס יצרה חבילת סיוע כספי, נפשי ומקצועי לשחקנים ששוחררו מהאקדמיה שלה, וכדי לייצר אותה היא ביקשה מעובדי המועדון להבין מהם הצרכים של השחקנים המשוחררים.

דאליו בדק שמונה גורמים: עושר וכוח כלכלי, חינוך, תחרותיות, חדשנות וטכנולוגיה, תוצר, הנתח של המדינה במסחר העולמי, כוח צבאי, מרכזים פיננסים, עתודות מזומנים ומצב המטבע המקומי ואז שרטט גרפים שמלמדים על הפעולות, ההשקעות וההתנהגויות שמאפיינות

בניסוי מפורסם, אוהדי קבוצות פוטבול של שתי אוניברסיטאות אמריקאיות נשאלו מי אשם במשחק האלים ביניהן. כל האוהדים האשימו את הקבוצה היריבה, גם לאחר ששבו וצפו בסרטון של המשחק. מה זה אומר לנו על הבחירות שלנו?

הכישלון של כריסטיאנו רונאלדו בקדנציה השנייה שלו במנצ'סטר יונייטד לימד הרבה על חוסר היכולת של חלק מהכוכבים הגדולים ביותר להבין מה צריך מה בגיל מבוגר יותר

אֶריק טֶן־הָאח, המאמן החדש של מנצ'סטר יונייטד, מבטיח ש"מי שלא יעמוד בדרישות, ישמע את זה ממני". האוהדים, ואפילו אלכס פרגוסון, מייחלים שהגישה הזו תחולל קסמים. אבל ביונייטד כבר מינו את לואי ואן־חאל וז'וזה מוריניו למשיחים, וזה נגמר רע

מנהיג טכני טוב הוא מהווה דוגמה אישית נהדרת לצעירים. כמו ברגקאמפ, הוא יעבוד איתם על הכישורים שלהם, ילמד אותם כמה הם צריכים עוד ללמוד, יקח את המושכות לידיים כשצריך במגרש - אבל הוא לא המנהיג. מנהיג הוא האדם שיגיע למנהיג הטכני וישאל "עד כמה אתה רוצה את זה?". מנהיג הוא זה שיחבר בין שחקנים, יבהיר לשחקנים את המקום שלהם בהיררכיה, ירים שחקנים אחרי הפסדים, יוריד אותם לקרקע אחרי ניצחונות, ירגיע אותם על המגרש כשהוא מזהה התרגשות יתר או ילהיט אותם על המגרש כשהוא מזהה אדישות קולקטיבית

כשאנשים בארגון מכתיבים תרבות של "תהיה קול, מה אתה מתאמץ?", זה משפיע על כל המערכת. כדי לאזן את הגישה הנפוצה הזו צריך שחקן טוטאלי, אובססיבי, אינטנסיבי, שהמלאכה שלו היא החיים שלו ולהפך

הניהול המקצועי של ריאל מדריד לא אידיאלי ולא מודל לאף קבוצה אחרת (כי אין אף קבוצה כמו ריאל מדריד) אבל מלבד באיירן מינכן, ריאל מדריד במקום טוב יותר מבחינה כלכלית ומקצועית ממועדוני העל "המקוריים" (הסופרקלאבס שלא נהנים מתמיכה מאסיבית של מיליארדר או מדינה) - יובנטוס, ברצלונה ובטח מנצ'סטר יונייטד. ייתכן שזה הרבה בזכות הניהול המקצועי והכלכלי המגוון של פרס.

הוא צעיר והגיע לאנפילד רעב לתארים. בזכות המהירות והתנועה האינטלגנטית הוא שינה לחלוטין את הדינמיקה בהתקפה של ליברפול, הכניס רעיונות חדשים ל"ספר התרגילים" של הקבוצה ונתן ליריבות דברים שונים לחשוב עליהם. מאז שז'וטה נפצע בתחילת דצמבר, ליברפול ניצחה רק בשניים משמונת משחקי הליגה שלה ולא כבשה בארבעה מהם. הקבוצה איבדה את אלמנט ההפתעה ואת המקום הראשון.

באביב 2009 אלכס פרגוסון ידע שיהיה לו קשה מאוד למנוע מרונלדו לעזוב. אחרי שיחות ב-2008 הוא הגיע לסיכום עם מנדס שהוא יאפשר לשחרר את השחקן אם הוא יתנהל בכבוד ואם מדריד תציעו סכום שיא כל הזמנים עבורו. לפי בלאגה, במקביל להליך שהתחיל עם ריאל מדריד, פרגוסון יצר בעצמו קשר עם ברצלונה - וניסה שהם "יחטפו" את רונלדו מזרועותיה של ריאל מדריד. הוא אפילו ניסה לשכנע את רונלדו להצטרף לברצלונה. המטרה היתה שרונלדו יחתום בכל מקום "מלבד ריאל מדריד". לפי באלגה: "זה היה מאוחר מדי, כריסטיאנו כבר החליט