אם כדורגל מקצועני קיים בשביל שמועדונים ימצאו את הדרך היעילה ביותר (כלכלית ומקצועית) לזכות התארים, אז מה שסיטי עשו היה פירוק הקונספט הזה לחלוטין. נמנעו ממיליוני אוהדי כדורגל בעולם רגעי שיא בצורת זכייה בתארים, חגיגות ברחובות, נסיעות למשחקים באירופה, זיכרונות טובים עם האנשים שהם אוהבים.

היא רכשה שחקנים והוציאה סכומים כבירים על צוות מקצועי מתוך הנחה שכל מה שהיא תצטרך לשלם זה איזשהו קנס בשווי של בלם מחליף ותמשיך הלאה (כפי שעשתה בליגת האלופות). אם לוס אנג'לס קליפרס וסטיב באלמר נענשו בשלילת חמש בחירות דראפט עתידיות והשעיות, אז אין שום סיבה שסיטי לא תקבל השעיה משוק העברות לחמש שנים והורדת נקודות מאסיבית כבר העונה. האם צריך לשלול לה את האליפויות ולהעניק אותן ליריבות? אני לא אוהב את זה אבל איך זה הוגן שהאליפויות הללו יישארו של סיטי אם ברור שהיא רימתה את המע

שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

קבוצות לה ליגה חייבות להגיש דו"ח מפורט על הכנסות והוצאות לשנים קדימה ואז יש גוף עצמאי שעושה חישובים ואומר לכל קבוצה כמה כסף היא יכולה להוציא על רכש ושכר שחקנים. על פניו, השיטה הזו אכן הובילה ליציבות כלכלית רבה יותר אבל מדובר גם על מגבלות שמקשות מאוד על בניית קבוצות איכותיות.

כיום פריז סן ז'רמן היא קבוצה שמכניסה 800 מיליון יורו ורק 2-3 מועדונים באירופה מכניסים יותר ממנה בשנה. וההכנסות לא צמחו ככה בגלל שלפתע פתאום ליג1 חתמה על הסכם שידורים עצום - ממש לא, ההפך, שווי השידורים בצרפת קרס. בסביבות 600 מיליון יורו מההכנסות של פריז סן ז'רמן (כ-75%) מגיעים לפ.ס.ז' מ"הכנסות מסחריות" כביכול. זה שקר.

לארסנל יש הרבה כסף. היא מייצרת הרבה כסף והבעלים שלה שווה 18 מיליארד דולר. הוא נשוי למישהי ששווה 13.3 מיליארד דולר. הם ב-0.001%. אין מה לדאוג להם או לארסנל. אבל הבעלים של פריז סן ז'רמן מכניס מדי שנה 100 מיליארד דולר ממכירת גז טבעי.

במקביל להתרוממות הקבוצות בבעלות כספי הנפט והגז המזהמים, מנצ'סטר יונייטד מסמלת את הקריסה של הכדורגל בבעלות מקומית. המועדון המסורתי, שבמשך שנים נוהל על ידי אוהדים מקומיים אמידים, שבנו תרבות מועדון חזקה, הפך לצל של עצמו. הוא מנוהל עלי די אנשי עסקים מערביים רקובים מחמדנות שפועלים בראש ובראשה למען האינטרסים שלהם ולא עבור מוסד הכדורגל שקיים הרבה לפניהם ויהיה קיים הרבה אחריהם

אבל פשוט אי אפשר להתעלם משני אלמנטים גדולים בהצלחה של מנצ'סטר סיטי. ראשית, זה פרויקט ספורטס-וושינג עצום או כפי שעמותת אמנסטי אינטרנשונל תיארה אותו כך: "אחד מהניסיונות חסרי הבושה הגדולים ביותר לכיבוס התדמית דרך הכדורגל. אבו דאבי היא מדינה המפרה זכויות אדם, מנצלת עובדים זרים ושולחת אזרחים לכלא ללא סיבה".

ב־2012, חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ערכו שורת ניסויים שניסו לבחון את הקשר בין מעמד סוציו־אקונומי להתנהגות חברתית ואתית. בניסויים התברר שנהגים מהמעמד הגבוה "חתכו" בכביש נהגים אחרים, פי ארבעה יותר מאשר נהגים מהמעמדות הנמוך והבינוני. נהגי המעמד הגבוה גם עצרו פחות במעברי חציה להולכי רגל. בניסוי אחר גילו החוקרים שבני המעמד הגבוה מפגינים רמה אתית נמוכה יחסית בראיונות עבודה ובמערכות יחסים עם אנשים במעמד נמוך יותר, ובעוד ניסוי התברר שבני המעמד הגבוה רימו יותר מבני מעמד

בסוף השבוע, הרבה מהאינטריגות ומאבקי האגו שהתרחשו מתחת לפני הקרקע, התפרצו. קיליאן אמבפה הביע זעם על כך שלא מסרו לו בהתקפה מתפרצת, הנתונים מראים שאשרף חכימי, חברו של אמבפה, לא ממש מוסר לניימאר ולליאו מסי. כשפריז קיבלה פנדל, אחרי שאמבפה החמיץ פנדל מוקדם יותר, ניימאר ניגש לבעוט את הפנדל ואמבפה, עם אגו פגוע, דחף את ליאו מסי עם הכתף וניסה לשכנע את ניימאר לתת לו לבעוט את הפנדל. הכל צולם ונותח ממיליון כיוונים.

אופ"א הבינה שרגולציית השכר שלה לא אפקטיבית, ולכן בחנה תקרות שכר ומס יוקרה. אך לבסוף התפשרה עם המועדונים החזקים על שינוי שמשמר את חוסר ההגינות שבשיטה

בפורמט הליגה אין שום כשל מהותי: כשחלוקת ההכנסות מאוזנת - הליגה תחרותית והמשחקים מעניינים

שחיתות היא הסרטן של הכלכלה הגלובלית. היא עולה לה, לנו, 2.6 טריליון דולר בשנה. כשמדברים על שחיתות, בדרך כלל חושבים על פוליטיקאים ותאגידי ענק — אבל "מסמכי פנמה", שנחשפו ב־2016, הראו את ההשפעה הרחבה ורבת העוצמה שיש לתעשייה הפיננסית. השפעת השחיתות הגלובלית על בריאותנו, ביטחוננו ורווחתנו הוכחה בעשרות מחקרים: אזרחי מדינות המוגדרות "מושחתות" הם בריאים פחות, פסימיים יותר ואלימים יותר.

היום הכדורגל האיטלקי נמצא בצומת דרכים משונה. יובנטוס, הקבוצה האיטלקית העשירה ביותר ובעלת המודל הכלכלי החזק ביותר (היחידה משבע האחיות עם אצטדיון בבעלותה, היחידה בטופ 10 של ליגת הכסף של דלויט), זכתה בשמונה אליפויות רצופות. קבוצה כגון נאפולי, שהצליחה בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים לפני שקרסה כלכלית ומקצועית, מצליחה על המגרש ואף רושמת רווחים גדולים בשוק העברות, אך אינה בעלת תשתית מספקת כדי להתחרות על הבכורה באופן רציני לאורך שנים עם יובה.

אז בקיצור ה־FFP מצוין; שוק העברות השחקנים בכלל באחריות של פיפ"א; והרגולטור המרכזי של הכדורגל האירופי לא ממש מודאג מחוסר השוויון בכדורגל האירופי. תחרותיות לא יותר חשובה מ"קיימות". הכל בסדר גמור, לכו לראות כדורגל. רק שבית המשפט הגבוה לצדק באירופה לא יהרוס את החגיגה.

במכתב אחד הודיע רובין ואן פרסי שלא יחדש את חוזהו בארסנל, מה שהוביל למכתב שני, שהוציא לאור "מלחמת אזרחים" בין בעלי המניות בקבוצה. תחזית לקיץ בלונדון: יהיה כאוס

בקיצור, כישרון הוא בעצם כישורים. זה לא מתנה, זה משהו שעובדים עליו. "הכל קשור לאימון", כותב מת'יו סיד, אלוף בריטניה בטניס לשעבר, שחקר את נושא הכישרון וכתב ספר מרתק - "Bounce", הספר הראשון שבודק מהו "כישרון". "אני, כמו רבים מוכשרים כמוני, חשבתי שהכישרון שלי הוא מתת אל", אמר סיד. "חשבתי שהמהירות, הגמישות והרפלקסים שלי בלתי ניתנים ללימוד, אבל אחרי שלמדתי איך מפתחים כישרון הבנתי כמה דברים על מה שעשה אותי מיוחד".