אם היו מבקשים ממני "המלצת מנייה בטוח" - כלומר איזה מועדון יהיה משמעותי יותר בעתיד: מנצ'סטר יונייטד או אסטון וילה, הייתי שם את הכסף שלי על וילה. בכל זאת, הקבוצה של המלך הבא

לארסנל יש עכשיו מנטליות מנצחת והרבה מהמנטליות הזו מגיעה מהצוות ההגנתי. כן, צוות שיש לו אחלה נתונים אבל זה לא מה שמייחד אותו

הבלון ד'אור זה לא פרס לכדורגלן הכי חשוב, זה פרס לשחקן ההתקפה הכי פורה. ברכות להארי קיין

דה ז'ה וו במנצ'סטר יונייטד. המאמן שהצליח כמאמן מחליף התגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק ויוחלף בקרוב על ידי מאמן זמני, שיפרח בגלל הציפיות הנמוכות, ואז יקבל חוזה לטווח הארוך, ואז יתגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק למנצ'סטר יונייטד. זה לא יגמר עד שלא יצילו את מנצ'סטר יונייטד מהבעלים המיליארדרים האכזריים

אתה צריך להיות איש רציני במיוחד כדי להיות בסגל של מאמן כמו מיקל ארטטה, לואיס אנריקה, וינסנט קומפני או האנזי פליק. הם דורשים לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים בעולם הכדורגל

ארסנל כבשה 21 מ-22 השערים שלה בכל המסגרות העונה ממשחק פתוח/זורם/שוטף (תחליטו אתם איך צריך לקרוא לזה בעברית). זה היחס הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הפרמיירליג (95%+). הנתון הזה מפתיע במיוחד לאור שתי העונות האחרונות בהן ארסנל היתה מכונת כיבושים ממצבים נייחים. זה הגיע לרמה כל כך "בלתי נסבלת" עבור היריבות (והתקשורת) שאשכרה יצרו דגשים חדשים בחוקה של הפרמיירליג כדי למנוע חלק מהתרגילים של ארסנל במצבים נייחים.

קבוצות משחקות בליגה שלהן בסופי השבוע, משחקות באמצע השבוע בתחרויות של אופ"א ואז שוב יש משחקי סופ"ש מקומיים, ואז עוד משחקים של אופ"א באמצע השבוע או שיש Englische Woche (שבוע אנגלי בגרמנית: כלומר משחק בסופ"ש, משחק גביע או משחק ליגה באמצע השבוע ואז משחק סופ"ש נוסף). וככה זה מהפגרה הבינלאומית בספטמבר-אוקטובר ועד לפגרה הבינלאומית בנובמבר. ואז מתחיל החורף ובמקומות כמו אנגליה העומס רק מתגבר.

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

הקיץ, הפרמיירליג אימצה כמה שינויי חוקים מהמונדיאל במטרה להתמודד עם תופעות שהפכו את סגנון המשחק בליגה העשירה בעולם לפחות נעים לעין - בייחוד, נאמר זאת כך, אצל קבוצות כמו ארסנל.

בשנים האחרונות כ-42% מההתקפות של ארסנל הגיעו מהצד הימני – בעיקר בזכות בוקאיו סאקה (כ-26% מהאמצע וכ-32% מהשמאל). כלומר, היה חור מושלם בצורת ויניסיוס בצד שמאל של התקפת ארסנל – ועכשיו, ככל הנראה, שחקן כנף שמאלי אחר ימלא אותו.

התותחנים חולמים על ויניסיוס, אבל מי שעשוי לשדרג אותם באמת הוא חריסטוס צוליס. הקיצוני מגיע אחרי עונה היסטורית בבלגיה, ויעלה 83 מיליון ליש"ט פחות ממורגן רוג'רס

הוא נולד בלונדון ומחזיק בשורשים באלג'יריה וניגריה, אך הפך ללב הפועם של הטריקולור בזכות כישרון נדיר, שיעורי יוגה בגיל 13 וגמישות שיא

איך הצרפתים כל כך טובים? זה כמובן קשור לאיכות השחקנים, וגם לעובדה שמאז שהבלאנקוס היו ברצף אליפויות אירופה שלהם, לא הייתה קבוצה שפתחה גמר אלופות שנתיים ברציפות עם אותם עשרה שחקני שדה - עד פריז הנוכחית. אלופת צרפת מאופיינת ברוטציה רחבה מאוד, אבל המטרה הראשית שלה היא לאפשר להרכב החזק ביותר לשחק יחדיו במשחקים הגדולים של השנה

הדבר מגובה בלא מעט מחקרים. על פי מחקר מעקב מקיף שנפרש על פני 21 עונות ופורסם ב-British Journal of Sports Medicine (על ידי אקסטרנד ושות'), אשר ניתח נתונים של 3,909 שחקני עלית עד לעונת 2021/22, העלייה מתפלגת לצמיחה שנתית ופרופורציונלית ספציפית:

אפשר להיות בטוחים שבחדר ההלבשה של שלושת האריות, תחת הדרכתו של תומאס טוכל, אף אחד לא חושב במונחים של מצביעי "רפורמה". מבחינתם, אנגלי הוא שחקן שלובש את המדים הלאומיים. האם זה מצביע על נתק בין הנבחרת הצעירה, המגוונת והלונדונית ברובה (כ-35% מהסגל מגיע מהבירה, למרות שהיא מהווה רק 15% מהאוכלוסייה) לבין "אנגליה האמיתית והלבנה"? התשובה היא לא. המשמעות היחידה היא שפארג', בדומה לגזענים אחרים באירופה הזוכים לגיבוי מהאנשים העשירים בעולם, עובד שעות נוספות בחרחור מלחמת תרבות - רק כדי למ

בכל המסגרות, חניכיו של מיקל ארטטה שמרו על רשת נקייה ב-32 משחקים בעונת 2025/26. מדובר ביותר מ-50% מהמשחקים, ושישה יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה. בפרמיירליג סיימו חניכיו של ארטטה עם רשת נקייה ב-19 מתוך 38 מחזורים. בנוסף, ממצב של יתרון 0:1 הם צברו 2.73 נקודות למשחק (הנתון הגבוה בליגה), תוך שהם מנצחים ב-23 פעמים, מסיימים פעמיים בתיקו ומפסידים פעם אחת בלבד.

מהבוץ והאגרופים בליגה החמישית באנגליה ועד לשיא של 19 רשתות נקיות: סיפורו של השוער שהיה צריך לזכות בתואר שחקן השנה בפרמיירליג

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

וכמו במקרה של אתלטיקו, גם הצלחה של ארסנל - קבוצה שמעפילה לחצי גמר ליגת האלופות שנתיים ברציפות ומסיימת במקום השני שלוש עונות ברציפות עונה להגדרה של "הצלחה מקצועית" למרות האכזבות החוזרות ונשנות - זוכה לביקורות בגלל סגנון הכדורגל.

ארטטה הוא איש רציני המבין את המשחק הפסיכולוגי, אך הוא פשוט לא מצטיין בו. העובדות מדברות בעד עצמן: שנה אחר שנה שחקניו קורסים תחת הנטל. גם העונה, למרות יתרון מבטיח בטבלה, סגל מעובה וכדורגל עוצמתי שהוצג בראשיתה, הקבוצה נחלשת בדיוק כשהדופק עולה.