הכדורסלנים ב-NBA לא מותאמים אבולוציונית למה שהמשחק הפך

אנגלנד מתאים את העבודה שלו לכל שחקן באופן ספציפי אבל יש לו כמה עקרונות שהוא בעצמו דיבר עליהם עם התקשורת האמריקאית בכלל ועם סן אנטוניו אקספרס ניוז ו-Grantland בפרט.

שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

אם אני הייתי איגוד הכדורסל או הבעלים של מכבי תל אביב, הייתי מרים טלפון לגוף מחקר רציני ומעצב איתו ביחד מגזין או ספר על מיקי ברקוביץ', שכל הכנסותיו יילכו לתרומה למחקר המוח ולמחקר הקשר בין ספורט לזיכרון. אולי משם תבוא הישועה לחולי דימנציה למשפחותיהם. זה יהיה גם מהלך הכדורסל האחרון של מיקי ברקוביץ' הגדול למען אזרחי ישראל.

ווסטברוק היה שחקן שלעיתים נראה מבולבל לחלוטין על המגרש ועשה מהלכים שגרמו למאמניו לאבד שיערות שהלבינו במהלכים הקודמים שלו - אבל מצד שני הוא היה השחקן הכי חרוץ בקבוצות שלו. הראשון שמגיע לאימון, האחרון שעוזב. קפדן בן קפדן שהכל אצלו היה צריך להיות מסודר ומאורגן ברמה כמעט אובססיבית

בעונה שעברה היו ב-NBA רק 37 שחקנים שנגעו בכדור לפחות 68.4 פעמים במשחק. כמעט 15% מהם ישחקו בעונה הבאה בפילדלפיה: טייריס מקסי נגע בכדור 95.3 פעמים במשחק בעונה שעברה; חברו לקו האחורי, ויג'יי אדג'קום, עשה זאת 70.5 פעמים; לברון ג'יימס - המצטרף הטרי ביותר לקבוצה - עם 70.1 פעמים; ג'ואל אמביד - הסנטר והפנים של הפרנצ'ייז בעשור האחרון - נגע בכדור 69.4 פעמים במשחק; וג'יילן בראון, שרצה "קבוצה משלו", נגע 68.4 פעמים בעונתו האחרונה בבוסטון.

כמו כן, בכדורסל אי אפשר "לרדת לבונקר" או "לגנוב ניצחון". כדי להפתיע, צריך לתפוס את הפייבוריטית ביום קליעה רע ולהיות ביום קליעה טוב; ובדרך כלל, כאמור, זה לא קורה. ההסבר העיקרי לכך שסן אנטוניו ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס בשלושה מארבעה המשחקים ביניהן בפלייאוף הוא פשוט: לסן אנטוניו יש שחקנים טובים יותר מאשר לפורטלנד.

ניתן רק לדמיין לאילו רמות כדורסל מוחו של לארי בירד היה יכול להגיע אם גופו היה מקבל את היחס וההשקעה שגופו של לברון מקבל. בינתיים, הסיפור של השניים מלמד אותנו על השינוי האדיר שעברה ליגת ה-NBA והספורט המקצועני

אחד מהדברים שישראלים מגלים באינטראקציות עם אנשים מחו"ל הוא שאין לנו, בעיני רבים, אישיות ופנים משלנו. הם לא רואים את הפרצוף שלנו, את האינדיבידואליות שלנו או את האישיות שלנו ברגע שהם לומדים שאנחנו ישראלים. מבחינתם, אם אנחנו ישראלים, אז אנחנו פושעי מלחמה שבעד הרג תינוקות עזתים והתעללות בפלסטינים ביהודה ושומרון. That's It.

מאיירס הוסיף ששחקנים גדולים באמת יודעים איך לשחק בפלייאוף יותר טוב מאחרים. "בפלייאוף - התנועה הראשונה של שחקן גדול... אין אותה. הוא כמו שחקן בייסבול שהיריבה יודעת שהוא לא יכול לחבוט כדור מסובב והוא צריך להתמודד עם כדור מסובב אחרי כדור מסובב. כל התקפה. כל מה שהוא יודע לעשות הכי טוב? אין את זה יותר... חצי המטר הזה שהיה לך להתמקם בו בעונה הרגילה, הוא חצי ס"מ בפלייאוף. ויש הרבה שחקנים שקולעים מהשלוש ב-42% בעונה הרגילה אבל בפלייאוף לא יכולים לקלוע זריקה אחת.

למרות האנטישמיות שבה נתקל ואווירת התעמולה, באלטר תיאר מאוחר יותר את היותו חלק מאולימפיאדת 1936 כ"גולת הכותרת" וההישג המגדיר של חייו כספורטאי. הוא הגן על החלטתו לנסוע, באומרו שעבור ספורטאי, זכייתו במדליית זהב אולימפית זה מה שאנשים תמיד יזכרו. הוא לא חזר לארה"ב איש עשיר יותר או מוכר יותר - אבל גאה יותר ביהדותו ובהישגו הנדיר.

"אני למשל חושב שהאימונים שלי איתו עם כדורי הטניס, לא משהו שאני יכול לפרט יותר מדי, היו מאוד מתקדמים בזמנו ואני די בטוח שהאימונים הללו גם הפכו אותו לשחקן שהוא. גם מבחינת הכדרור והשליטה בכדור אבל בעיקר מבחינת ראיית המגרש והפליימייקינג. היום, אם יגיע אליי שחקן בן 20 וירצה לשפר את ראיית המשחק שלו, השיפור יכול לקרות אבל הוא לא יהיה גדול כמו שהוא היה יכול להיות גדול כמו מישהו שלמד את המשחק בדרך מסוימת מגיל 10".

לסיכום, אל תדאגו לאבדיה. ההכנסה שלו עד כה מהקריירה ב-NBA, היא כ-50 מילון דולר (כ-20 מיליון דולר מחוזה הרוקי שלו עם וושינגטון וויזארדס ושתי עונות לתוך חוזה לארבע עונות בשווי 55 מיליון דולר). הוא חתום על החוזה עד 2028 אבל כבר בקיץ 2027 יוכל לחתום על חוזה חדש ואם ימשיך לשחק כמו שהוא משחק כיום, יכול מאוד להיות שירוויח בעונה מה שהרוויח עד כה בקריירה - אפילו יותר.

כשאתה בכלל יועדת להיות אחד משחקני הלקרוס הכי טובים בהיסטוריה, אתה לא אמור להיות שחקן חמישייה לצד סטף קרי וג'ימי באטלר. ואולם, פטריק ספנסר לא עושה דברים שהוא "אמור" לעשות ולכן הוא כיום אחד מסיפורי הכדורסל הגדולים של העונה.

על פניו, יש הרבה קווי דמיון בין מה שקרה לפני עשור בקליבלנד למה שקורה כיום בטנסי. רק שלפני עשור מאמן מוצלח באירופה היה חסר סיכוי לנצח את הכוכב הגדול בקבוצה שלו במאבק כוח, וכיום נראה שהכוכב הגדול יצטרך להתאים את עצמו לכדורסל של המאמן ואם לא - ימצא את עצמו מחוץ לארגון.

הקבוצות של ספליטר משחקות בקצב גבוה - לא רק במשחק מעבר. השיטה בנויה על חזרה יומית על פעולות פשוטות ליצירת שטחים עם פיקים וקריאות נכונות של השטח. באימונים, התרגילים כולם מתחילים ומסתיימים ב-6 דקות בלבד כדי שיהיו מהירים, חדים ואינטנסיביים. "לא צריך הרבה תרגילים קבועים במשחקים" הוא הסביר בראיונות. "אני רוצה לעשות תרגול חוזר על אותו דבר עד שהוא אוטומטי. אם החבר'ה חושבים יותר מדי, הם לא משחקים מהר".

אחרי שבפברואר בשנה שעברה סן אנטוניו השביתו את ויקטור וומבניאמה בגלל קרישי דם בכתפו, הסנטר הצרפתי יצא למסע בעולם. מסע שהפך אותו למפלצת כדורסל שעוד לא ראינו. "וומבי" עבר טיפול רפואי וכנראה גם ניתוח מתקן ואז הוא טייל בקוסטה ריקה, מימן טורנירי שחמט וכדורסל בצרפת, בילה ביפן ואף שיחק כדורגל עם סטודנטים שם. הוא התאמן עם מתאגרפים והסנטר האגדי האקים אולאג'ואן. וומבי גם הגיע לסין ושם בילה, כנראה, את התקופה המשמעותית ביותר של הפגרה הארוכה שלו מכדורסל: במנזר שאולין מהמאה החמישית.

משמעות נוספת של סגנון הכדורסל החדש הזה היא שהקבוצות צריכות להיות צעירות. זה קשור גם להתמודדות עם תקרת השכר והרגולציות המגבילות מאוד על יצירת קבוצה של כוכבים ותיקים אבל בעיקר לכך שגוף צעיר יכול להתמודד טוב יותר עם הכדורסל בקצב פורמולה 1.

מחנה האימונים הזה בעצם היה רצף של משחקי 5 על 5 שבהם השחקנים למדו טוב יותר את התפקיד שלהם בקבוצה. במה הם טובים, במה הם פחות טובים. אם הם יכולים לעמוד בקצב שנדרש מהם ואיך הם יכולים לעמוד בקצב שנדרש מהם. "יש לנו את אותם שחקנים בסגל מהשנה שעברה, זה היתרון שלנו" אמר סיאקם לחבריו. "ואנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו. אנחנו לא סקסיים. לאף אחד לא איכפת מאיתנו, אז אנחנו צריכים לעלות למגרש כדי לשחק הכי חזק ומהר שאפשר. לרוץ".

עד השנתיים האחרונות של קארוסו בתיכון, בקלות היה אפשר להתבלבל שבכלל לא מדובר בכדורסלן או מישהו שרוצה להיות כדורסלן. הוא היה רזה מאוד, נמוך מאוד ולא קיבל דקות משחק רבות מדי בקבוצת ה-AAU שלו או בקבוצת התיכונים שלו, אבל הוא אף פעם לא התייאש מהסיטואציה הזו.