החברה שהוקמה כדי לנהל את צ'לסי ואת שטרסבורג (BlueCo) לקחה הלוואות של כ-1.25 מיליארד ליש"ט מכל מיני מוסדות פיננסים כדי להשלים את הרכישה עם ההתחייבויות הללו לצ'לסי. העניין הוא שהאצטדיון לא נבנה, האקדמיה בעיקר מייצרת שחקנים שנמכרים ברווח נקי (לפי הרגולציות) שמושקע כמעט ישירות בתחזוקת וחיזוק של סגל ענק וקבוצת הנשים נמכרה למועדון עצמו כדי לכסות הפסדים על הנייר בעוד מהלך פיננסי מפוקפק למדי.

הוא נולד בלונדון ומחזיק בשורשים באלג'יריה וניגריה, אך הפך ללב הפועם של הטריקולור בזכות כישרון נדיר, שיעורי יוגה בגיל 13 וגמישות שיא

הכישלון של צ'לסי פשוט אינו מוטל על רוזניור, שאינו שם גדול כשחקן או כמאמן, ופשוט לא היה יכול להתמודד עם הנכסים האסטרטגיים הפגומים של BlueCo. ככה הקבוצה נראתה במשחקיו האחרונים: חסרת צורה, חסרת מוטיבציה וחסרת כיוון.

נייקי החתימה אותו כבר בגיל 10, צ'לסי חטפה אותו לפני שלל המחזרות ובגיל 18 הוא כבר מזמן מסומן כ-"מלאנדרו" הבא של נבחרת ברזיל

הכדורגל גם היה בקצב שהוא התקשה להשתלב בו. הוא בקושי תקשר עם חבריו לקבוצה ולא הרגיש מחויבות של המועדון לקדם אותו. אבל כשיש לך מקור מוטיבציה כמו אמא שלא אכלה בשביל שתוכל לשחק כדורגל, הקשיים הם רק מכשולים בדרך להצלחה.

סביר להניח שהשחקנים האלה - כמעט כולם צעירים עם ערך רב במכירה (עוד מעט נגיע לזה) - יקבלו מצ'לסי בחמש השנים הבאות סכום של כ-300 מיליון יורו. את סכומי הרכישה וסכומי המשכורת מחברים ומחלקים בחמש כך שההוצאה של צ'לסי על רכש העונה לא נרשמת כ-328 מיליון יורו אלא כ-125.6 מיליון יורו. ואת ההוצאה הזו אפשר להגדיר בחשבונות כ"פחת" ועל פחת הבעלים בארה"ב, בגלל קוד המס שם וההטבות שממשל טראמפ מחלק למליארדרים ותאגידים, יכולים לקבל זיכויי מס מפעילויות אחרות של הקרנות והמיליארדרים שמנהלים את צ'לסי

כשהקטארים התחילו לשפוך כסף על הכדורגל העולמי הם ממש רצו שפגישה מדינית חשובה "תבלע" בתוך אירוע כדורגל. מצד שני, הם רכשו את הכדורגל כי הם רצו את המיקרופון הכי גדול בעולם כדי להראות לכולם שהם שועי עולם. זו האסטרטגיה המוצלחת למדי שלהם כבר יותר מעשור: להפוך את הקבוצה שלהם לשואו כל כך גדול, שידברו על זה ולא על כל הדברים האחרים שהם עושים עם הכסף שלהם - דברים כמו מימון טרור. ככה עובד ספורטס-וושינג. והוא עובד כל כך טוב שאפילו בערוץ הישראלי ששידר את הגמר לא הזכירו את העניין הפעוט הזה.

אין ספורטאי שלא עובר משבר. ובהתאם, אין אדם שלא סבל מעולם מבעיה נפשית. מחקר שנערך באוסטרליה ובניו זילנד מצא ש־60%-80% מאיתנו חווים בעיות כאלה, מהתמכרויות ודיכאון ועד התקפי חרדה

ב־2002 קבוצת פרמייר ליג ממוצעת הפסידה כ־3.3 מיליון ליש"ט בעונה. שנה אחר כך רומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי, ובארבע השנים הראשונות לבעלותו הקבוצה הפסידה 125 מיליון ליש"ט לעונה, בממוצע. מבחינת אברמוביץ', שעשה הון בעסקי הנפט והאלומיניום בזכות קשריו עם פוטין, זה היה כסף קטן

בעליה של ברנטפורד, מת'יו בנהאם, אינו אדם מפורסם (נכון לכתיבת שורות אלו עדיין אין לו עמוד ויקיפדיה) וגם אינו מיליארדר, הגם שהפך אמיד מאוד בזכות השקעות חכמות בהימורי ספורט. הוא רכש את הקבוצה כי היא קבוצת ילדותו. ובניגוד לאברמוביץ', הוא לא שפך עליה כספים אינסופיים אלא הביא איתו ניהול חכם באופן בלתי־רגיל: ברנטפורד מנצלת אלגוריתמים ייחודיים שעוצבו על ידי מתמטיקאים כדי לנתח את שוק העברות השחקנים ולמצוא בו מציאות

טוכל הוא המאמן הראשון שמנצח את מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה בגמר. הוא המאמן השני בסך הכל שרושם שלושה ניצחונות רצופים נגד פפ גווארדיולה (רק יורגן קלופ עשה לפניו) והוא המאמן הגרמני השלישי ברציפות שמנצח בגמר ליגת האלופות (פעם ראשונה מאז 1982 שמאמנים מאותו לאום זוכים בשלושה גמרי גביע אלופות רצופים). והנתון שטוכל יהיה הכי גאה בו? מנצ'סטר סיטי רשמה xG (שער צפויים) של 0.52 - הכי נמוך שלה העונה במשחק. צ'לסי (1.59 שערים צפויים) הגיעה למצבים איכותיים בהרבה.

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני

ההשפעה של המהלך האסטרטגי של המיליארדר היתום מסראטוב על הכדורגל היתה עצומה. "אברמוביץ', עם הון מוערך של מיליארדים, היה יכול לבזבז כמה שהוא רוצה על שחקנים ומשכורותיהם. אם מישהו רצה להתחרות, הוא היה צריך למצוא משאבים דומים ולבזבז כסף דומה", אומר מונטגיו. "מועדונים היו צריכים להתעשר או למות במהלך ניסיונם להתעשר. אחרי אברמוביץ' כולם פתאום חיפשו בעלים מיליארדר, ומיליארדרים החלו לחפש מועדונים לצרכים אסטרטגיים".

אז ייתכן מאוד שהוא צודק בחלק מהתלונות שלו. אין במועדון מנהל ספורטיבי שיודע לעבוד על רכישת שחקנים מתאימים במהלך החודשים בהם המאמן צריך להתמקד במשחק הבא, ואין קו מחשבה ברור ברכישות. ובכל זאת, מוריניו בעצמו אחראי על בניית הסגל הזה וקשה להתלונן על כך שלא הושקעו בסגל הקיים כספים גדולים.

לפי המחקר הזה ומחקרים אחרים שנוגעים יותר לכדורגל, האשמה תכופה מדי של השופטים או התעסקות ארוכה יותר מדי ביריבים, תוביל לדעיכת הגיבוש הקבוצתי ולאובדן האמון במאמן. אולי המודוס אופרנדי הזה של מוריניו (תקיפת גורמים חיצוניים) הוא זה שמנע ממנו להישאר יותר משלוש שנים בקבוצות שאימן?

"עשיתי אימונים קשים בגובה של סולט לייק סיטי כשהייתי באברטון, זה היה נורא. עשיתי טירונות קרבית עם הארטפול — זה היה גרוע יותר. בווסטהאם עשינו ריצות ארוכות בתחילת העונה ואז אימוני ספרינטים נוראיים במהלכם. היו לי כמה אימונים ברוטליים במהלך הקריירה", אמר דון הוצ'יסון, שחקן פרמיירליג לשעבר וכיום פרשן ב־ESPN, שעשה את התרגילים של קונטה. "אבל התרגילים של צ'לסי — בהתחלה לא חשבתי שהם נוראיים אבל וואו, זה היה קשוח במיוחד".

מוריניו אף פעם לא היה שחקן כדורגל רציני אך בעבר זה לא הפריע לו. כששאלו אותו "מה ההבדל בינך לבין מאמנים שהיו שחקנים גדולים?"הוא ענה בביטחון ש"לי היה יותר זמן ללמוד". הוא הפך את החיסרון שלו, העובדה שלא היה שחקן, ליתרון.

צ'לסי חזקה וישירה. מחושבת. מוכשרת. מאושרת. יעילה. פרדוקטיבית. 2.3 נקודות למשחק. ז'וזה מוריניו לא אוהב את האלמנט הדרמטי. הוא לא מחויב לו. הוא עובד עבור דבר אחד בלבד. הניצחון הבא. "בשבילי המשחק היפה הוא לדעת בדיוק איך אתה רוצה לשחק ומה שאתה חייב לעשות", אמר מוריניו. זה לא "יפה" זה מקצוענות. זה לא פנטזיה. זו מציאות. ובמציאות הקבוצה העשירה מקבלת את מה שהם רוצים. ככה זה בחיים.

בספר "The Special One: The Dark Side of Jose Mourinho", העיתונאי דייגו טורס מספר איך מוריניו התקשר לז'ואן לאפורטה, נשיא ברצלונה לשעבר, והתחנן בפניו לקבל את תפקיד מאמן הקבוצה במקומו של פפ גווארדיולה. זה היה באביב 2008, ובברצלונה החליטו ללכת על העצה של יוהן קרויף ולמנות את פפ ולא את מוריניו לתפקיד המאמן. הפורטוגלי, שעבד בברצלונה בשנים 1996–2000 כעוזר מאמן, התקשר ללאפורטה וביקש: "תאפשר לי לדבר עם יוהן, אני אשכנע אותו". לאפורטה היה ישיר מספיק כדי להגיד שההחלטה כבר התקבלה על ידי ה