לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

למרות שלא זכה באליפות כמאמן, דון נלסון הותיר את אחת המורשות המכובדות והמפוארות ביותר בכדורסל העולמי בכלל וב-NBA בפרט

זה כנראה תלוי בהבאת שחקנים שמתאימים יותר לסגנון כדורסל "דונצ'יצ'י" מאשר מה שיש כיום בפורטלנד. למשל: סנטר "קופצני" יותר מאשר דונבון קלינגן; או עוד פליימייקר לצידו של אבדיה שיקבל החלטות טובות יותר מסקוט הנדרסון. אבל הכי חשוב? 2-3 שחקני "ת'רי אנד די" כמו טומאני קמארה, שיהיו איכותיים וזולים יותר מאשר ג'רמי גרנט.

לסיכום, אל תדאגו לאבדיה. ההכנסה שלו עד כה מהקריירה ב-NBA, היא כ-50 מילון דולר (כ-20 מיליון דולר מחוזה הרוקי שלו עם וושינגטון וויזארדס ושתי עונות לתוך חוזה לארבע עונות בשווי 55 מיליון דולר). הוא חתום על החוזה עד 2028 אבל כבר בקיץ 2027 יוכל לחתום על חוזה חדש ואם ימשיך לשחק כמו שהוא משחק כיום, יכול מאוד להיות שירוויח בעונה מה שהרוויח עד כה בקריירה - אפילו יותר.

מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם תדמית. מבחינת מי שעשה את ההשקעה צריך להודות שהוא קיבל החלטה לא טובה ויש לא מעט אנשים שיעדיפו לקחת את הארגון (או המדינה) שלהם לגיהנום מאשר להודות בטעות שלהם. ואז מגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות".

השאלה אם אבדיה יהיה אולסטאר או לא היא באמת מיותרת. הוא ישחק באולסטאר - אם יישאר בריא. גם בגלל שכרגע 50% (!) מכל האולסטארים בשנה שעברה פצועים. ולפי נתונים של יאהו, שחקנים שמוגדרים "כוכבים" החמיצו כבר פי 2 יותר משחקים מאשר ב-2023/24. הם לא משחקים יותר מ-60% מהמשחקים שלהם העונה.

לדאלאס הזו אין עתיד, והדבר הנכון הוא לפטר את מי שבנה את הקבוצה הזו, כי הוא בעצמו לא יפרק אותה בשביל להתחיל לבנות סביב פלאג. אף אחד לא יתפלא אם בעתיד, כאשר יגידו את שמו של ניקו האריסון בדאלאס, אוהדי הקבוצה יתחילו להרעיש עם רעשנים. המן הרשע - אה, סליחה, ניקו האריסון - לא ייזכר רק כג'נרל מנג'ר שריסק לחלוטין קבוצה שהעפילה לגמר, אלא גם כאחד שפיטר ב-2023 את אחד ממאמני הכושר הטובים ביותר ב־NBA, קייסי סמית', בטלפון, בזמן שהוא טיפל באמו הגוססת.

פרופ' לידור: "אולי. אנחנו כחברה חיים מתוך הנחה שבשביל להצליח צריך לקרוע את התחת, אבל זה נכון ל-70%-80% מהאוכלוסייה, לא לכולם .אני זוכר שבדקתי בנבחרת ישראל בשחייה האגדית משנות האלפיים. מיקי חליקה היה שחיין על שהתאמן כמו סוס עבודה. איתן אורבך היה שחיין לא פחות טוב ממנו ובכלל לא היה מגיע לאימונים".

הם כינו אותו בכיין ולעגו לו, אבל לוקה דונצ'יץ' העביר לעולם ה-NBA - שעדיין תופס אירופאים לבנים כ"רכים" - שיעור בכדורסל

אחרי שנים של מהפכים בסגל ודרמות על ומחוץ למגרש, הסלטיקס הרגישה מרוקנת, כבויה ובדרך לשום מקום - עד שבא אימה יודוקה והראה לשחקנים את כל הטעויות שלהם. וגם: מה קרה לפיניקס אחרי שלעגו ללוקה דונצ'יץ' ואיך זה קשור לקריסה של כריס פול?

השמרנים טוענים שבני דור ה־Z לא עובדים קשה מספיק. אך הגישה הישנה כבר לא יעילה: יותר מ־70% מהילדים האמריקאים פורשים מספורט עד גיל 13 בגלל הגישה הרעה של הוריהם לבריאותם הנפשית

מי שמאוד אהב את המערכת הזו הוא לוקה דונצ'יץ', הסנסציה הסלובנית של דאלאס מאבריקס, שרגע לפני עונתו הראשונה בליגה הגיע לאימונים אישיים ופרטיים עם קרי, מאמנו האישי ברנדון פיין והמערכת של RSPCT. "לוקה ביקש לדעת מה הוא עושה לא בסדר בזריקה שלו", מסביר מייסד RSPCT אורן מורבצ'יק. דונצ'יץ' — כדורסלן מרהיב שרושם נתונים היסטוריים — תמיד מחפש איפה הוא יכול להשתפר ולשם כך דורש שימתחו עליו ביקורת.

דונצ'יץ' לא חייב להיות "אתלט" כל עוד יש לו יכולת שמעניקה לו יתרון. היכולת לנוע מהר מאחרים הצדה חשובה במיוחד, למשל בתרגילי פיק אנד רול או בהטעיה על קו השלוש. ועדיין, הייחוד שלו הוא עבודת רגליים, יסודות כדורסל, ראיית משחק, שליטה בכדור ויצירתיות. השילוב הזה הופך אותו לשחקן בלתי צפוי, נשק כדורסל קטלני.