אינפנטינו היה אמור לחשוף את כוונותיו בערב גמר מונדיאל 2026 לפני קצת יותר משבועיים, אך דחה את ההודעה כנראה בגלל דרישת המשקיעים שלו – המקורבים לנשיא דונלד טראמפ. אז מה שעה בינתיים זה לפלוט מידע על כך למקורביו העשירים שהוא כל כך אוהב לבלות איתם, וחלק ממקורביו מאמינים שכך דלפו התוכניות שלו, שנעשו ללא מעורבות של... ובכן, הארגון שצריך לקבל את התוכניות הללו. מה שהותיר את נשיא פיפ"א נאבק כדי לרכוש מחדש את אמונם של הגורמים השונים בתוך ארגון הכדורגל העולמי.

במקביל, כספי הפרסים במונדיאל הנשים זינקו מ-15 מיליון דולר ב-2015 ל-110 מיליון ב-2023. מונדיאל המועדונים המורחב הציע קרן פרסים של מיליארד דולר ויצר תחרות עולמית נוספת שהכנסותיה לא עברו דרך אופ"א. הוא נתן למועדונים חזקים אחזקה פיננסית ישירה בהתרחבות של הארגון, גם כשהליגות והקונפדרציות שלהם התלוננו על העומס בלוח הזמנים. לקרוא לזה "קניית קולות" זו לא הגזמה, אבל זה לא רק זה

הביצועים הספורטיביים אינם משפיעים על רווחיותו של מועדון, אבל הרווחיות דווקא משפיעה על הביצועים: על כל עלייה של 1% ברווח יש ירידה של 6% בנקודות בטבלה

שחיתות היא הסרטן של הכלכלה הגלובלית. היא עולה לה, לנו, 2.6 טריליון דולר בשנה. כשמדברים על שחיתות, בדרך כלל חושבים על פוליטיקאים ותאגידי ענק — אבל "מסמכי פנמה", שנחשפו ב־2016, הראו את ההשפעה הרחבה ורבת העוצמה שיש לתעשייה הפיננסית. השפעת השחיתות הגלובלית על בריאותנו, ביטחוננו ורווחתנו הוכחה בעשרות מחקרים: אזרחי מדינות המוגדרות "מושחתות" הם בריאים פחות, פסימיים יותר ואלימים יותר.

הצעירים שעבורם נועדה הסופרליג רואים פחות כדורגל בטלוויזיה, וכבר לא כל כך הולכים למגרשים. בשני המקרים זה בגלל המחיר. הם ממשיכים להגיע רק למשחקי הבונדסליגה, שבה הותירו יציעי עמידה זולים