מחקר נוסף של אותם חוקרים נעשה בקרב קבוצת רוגבי במהלך מפגשי הווידאו שלהם לפני משחקים. בשני מפגשים שונים הראו לשחקנים וידאו עם הטעויות שלהם, בנוסף לפידבק שלילי של המאמן. בשני מפגשים אחרים הראו לשחקנים וידאו עם מהלכים מוצלחים שלהם ופידבק חיובי של המאמן. בשבוע שאחרי בדקו את רמות הטסטוסטרון ורמות הקורטיזול לפני המשחק.

יוסיין בולט הוא אחד מהספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים – אם לא הגדול ביותר. הוא זכה ב-8 מדליות זהב אולימפיות בריצות קצרוץ, 11 מדליות זהב באליפויות העולם ושלט בריצות 100 ו-200 מטר בין השנים 2008 ל-2016. הוא גם עדיין מחזיק בשיאי עולם ל-100 מטרים ו-200 מטרים. כמעט ולא היו ווינרים כמוהו בהיסטוריה של הספורט וזה בעיקר בגלל שידע איך להפסיד. אלו חמישה שיעורים שאפשר לקחת לאימונים ולחניכים שלכם מהקריירה של בולט:

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

ברור שחשוב לעצור את הקבוצה היריבה מלשחק טוב - זה חלק מאוד חשוב מהמשחק. אבל נראה שהקבוצות הכי טובות כיום, שזוכות לאימון מהמאמנים הכי טובים - מייצרות לעצמן זהות טקטית ואסטרטגית שאינה קשורה ליריבה. וככה, אולי יותר מאי פעם, כדורגלנים רוצים לשחק.

זה מדהים שהשחקן דיבר בפתיחות על כך שהעבודה עם פסיכולוגית עזרה לו להתבגר, לנהל ציפיות ולהיערך מנטלית לדרישות של התחרות על הבמות הגדולות ביותר בעולם. למרות שהוא נושא על כתפיו ציפיות יוצאות דופן בגיל כל כך צעיר, הספרדי חוזר שוב ושוב לשלוש מנטרות: לחץ הוא עניין פסיכולוגי, כדורגל נועד כדי ליהנות ממנו, וישנם אתגרים גדולים בהרבה בחיים מאשר משחק כדורגל.

את תורת השיקום וההתאוששות הזו הוא די העתיק מהמודל לחיקוי שלו, כריסטיאנו רונאלדו. לקראת המשחק מול ספרד, אמבפה יודע שכנראה לא מצפה לנבחרת שלו משחק קשה או גדול יותר בטורניר, כולל הגמר. הצרפתים מתקשים מסורתית מול לה רוחה, והוא יודע שיצטרך להדביק את כל חבריו באהבתו לרגע הגדול.

לפי מילון הסלנג "Urban Dictionary", המונח החל להופיע בז'רגון הספורט האמריקאי - ובעיקר בענף הבייסבול - בתחילת המאה ה-20. במקור, המילה התייחסה לסיטואציה המלחיצה עצמה (למשל, "hitting in the clutch" משמעותו לחבוט כשהבסיסים מלאים באינינג התשיעי). עם הזמן, התואר עבר מהסיטואציה לאדם עצמו: אם סיפקת את הסחורה בעקביות ברגעים המותחים הללו, הפכת לקלאץ'.

אנגליה, צרפת, ארגנטינה וספרד מציגות מכנה משותף מפתיע: פתיחות חסרת תקדים בנוגע לבריאות הנפש

פרופ' גאייר יורדט, אולי החוקר היסודי ביותר של דו קרבות פנדלים, שוחה במספרים שקובעים איזו התנהגות מנצחת בדו קרבות פנדלים

מייק בראון סיפק תרגילי מוטיבציה מבריקים, ג'יילן ברונסון התאים באופן מושלם לגישה והצוות המסייע המנוסה הבין שזו עשויה להיות הזדמנות חד פעמית. מאחורי השיטה שהפכה את ניו יורק למכונת קאמבקים

וומבניאמה - שחמוש ביכולות זן ומדיטציה מתקופה שבה שהה במקדש בודהיסטי - חכם באופן מרגיז לגילו. מדובר בבחור צעיר ומיוחד שמסרב לשחק אותה "קול" בכל הקשור להישגיו המרשימים ביותר, והאמת היא שזה קצת לא מובן מאליו. בשנים האחרונות התקבע שלהיות "אדיש" זו הגישה "הנכונה" לכדורסל.

ארטטה הסביר שהוא הביא את הטייסים לשלושה ימים לאימונים של ארסנל כדי שילמדו וינתחו את תהליך התקשורת שלו ושל הצוות שלו וגם של השחקנים. "הם חשפו בפנינו איך הם חושבים, איך הם פועלים, איך זה מתקשר לפורמולה 1 למשל ואיך אנחנו יכולים להשתפר מהדברים שלהם" סיפר ארטטה.

ההפך, זה גם יכול לגרום להפרעת אכילה. לפני כשני עשורים, עומר פרץ, אז שחקן באקדמיה של שטרסבורג, סבל מבולמיה שהתפתחה בעקבות דברים שאמר לו מאמן נבחרת הנערים של ישראל בזמנו על משקלו. היום, הערות על המשקל הפכו לכל כך שכיחות, שכדורגלנים מגיעים למצב שהם לא אוכלים מספיק כדי לתחזק גוף של ספורטאי על.

כשהמאמן שלו בתיכונים כינה אותו "הפרשמן הגרוע ביותר שאי פעם אימנתי", הליברטון הפך את הביקורת למוטיבציה. כבוגר בית הספר ציטט את המאמן בתמונה שלו בספר המחזור. הסקאוטים מה-NBA דיווחו על שחקן ש"מקשיב לכל דבר שחבריו לקבוצה אומרים. הנוכחות וההתנהגות שלו תמיד חיוביות ותמיד עם אנרגיה". קבוצות רבות, אחרי שיחות עימו בהכנה לדראפט, התפללו שהוא "ייפול" למקום שלהם בדראפט. זה לא קרה. הוא נבחר בלוטרי על ידי סקרמנטו קינגס במקום ה-12.

באינטר, יצר אינזאגי קבוצה מבוגרת ומוצלחת. עם שחקנים שחושבים את המשחק, יכולים לקיים דיון ענייני ומכבד על הטקטיקות הרצויות עם מאמנם ולא צריכים לדאוג מזה שאינזאגי יזרוק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס בשביל שהוא יצא טוב יותר מול התקשורת.

כאמור, האנזי פליק, כעוזרו של יואכים לב, קיבל תפקיד משמעותי בכל מה שקשור לתקשורת בין השחקנים לצוות המקצועי ובין השחקנים אחד עם השני. פליק גם קיבל את האחריות להעביר מסרים פחות נעימים לשחקנים — שהם מודחים מההרכב, למשל. או שצריך לקבל מהם יותר ממה שהם נתנו. הוא עשה זאת בצורה ש"הדביקה" את השחקנים האחרים בהבנה ואמפתיה.

כשבוסטון ניצחה את ברוקלין של דוראנט היא לא שידרה "מגיע לנו", וכולם דיברו על כך שהנטס בנויה רע. כשבוסטון הדיחה את מילווקי של אדטוקומבו היא לא הרגישה שהיא "עשתה את זה", וכולם דיברו על הפציעה של כריס מידלטון. גם הניצחון על מיאמי נזקף לזכות הפציעות שלה

"בקדם־עונה קלופ עורך שלושה אימונים ביום, ובכולם הוא דורש שתיתן 100% מעצמך בכל רגע. מהר מאוד אתה סובל, הכל תפוס, אבל מתגברים. זה ברוטלי, אבל זה בונה תשתית להצלחה"

אחרי שנים של מהפכים בסגל ודרמות על ומחוץ למגרש, הסלטיקס הרגישה מרוקנת, כבויה ובדרך לשום מקום - עד שבא אימה יודוקה והראה לשחקנים את כל הטעויות שלהם. וגם: מה קרה לפיניקס אחרי שלעגו ללוקה דונצ'יץ' ואיך זה קשור לקריסה של כריס פול?