שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.

לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

הקיץ, הפרמיירליג אימצה כמה שינויי חוקים מהמונדיאל במטרה להתמודד עם תופעות שהפכו את סגנון המשחק בליגה העשירה בעולם לפחות נעים לעין - בייחוד, נאמר זאת כך, אצל קבוצות כמו ארסנל.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

אז מה היעד הבא עם קבוצת הכדורסל? מלבד הטבות המס העצומות שייגזרו מהמהלך, התשובה תלויה לא מעט בשותפו לרכישה, בוב אייגר. האחרון שב ב-2025 לכס מנכ"ל תאגיד הענק דיסני, אחרי שורת תפקידים בכירים בתקשורת. הוא הוביל אז תקופת צמיחה שהפכה את החברה למפלצת מדיה בינלאומית.

ווסטברוק היה שחקן שלעיתים נראה מבולבל לחלוטין על המגרש ועשה מהלכים שגרמו למאמניו לאבד שיערות שהלבינו במהלכים הקודמים שלו - אבל מצד שני הוא היה השחקן הכי חרוץ בקבוצות שלו. הראשון שמגיע לאימון, האחרון שעוזב. קפדן בן קפדן שהכל אצלו היה צריך להיות מסודר ומאורגן ברמה כמעט אובססיבית

הביג-מן, שחתם ב-2022 על חוזה "סופר-מקס" בשווי 264 מיליון דולר לחמש שנים, ירוויח בעונה הקרובה 59 מיליון דולר ומחזיק כאמור באופציית שחקן על סך 62.84 מיליון ב-2027/28. על פניו, הוא יוכל להצטרף לכל קבוצה בקיץ הבא, כשיהיה בן 32. מנגד, הוא גם יכול לצאת מהחוזה ולחתום על ההסכם הגדול בהיסטוריה של הליגה: חמש שנים בשווי 359.5 מיליון דולר, שבמסגרתו ירוויח בממוצע כמעט 60 מיליון בשנה. זה הרבה יותר משתלם מאשר "הארכת ותיקים" (280-278 מיליון דולר לארבע שנים).

בעונה שעברה היו ב-NBA רק 37 שחקנים שנגעו בכדור לפחות 68.4 פעמים במשחק. כמעט 15% מהם ישחקו בעונה הבאה בפילדלפיה: טייריס מקסי נגע בכדור 95.3 פעמים במשחק בעונה שעברה; חברו לקו האחורי, ויג'יי אדג'קום, עשה זאת 70.5 פעמים; לברון ג'יימס - המצטרף הטרי ביותר לקבוצה - עם 70.1 פעמים; ג'ואל אמביד - הסנטר והפנים של הפרנצ'ייז בעשור האחרון - נגע בכדור 69.4 פעמים במשחק; וג'יילן בראון, שרצה "קבוצה משלו", נגע 68.4 פעמים בעונתו האחרונה בבוסטון.

אחרי שפיטר עובדים, קיצץ בשכר והרתיח את הקהל, טום דאנדון מאיים לעקור את קבוצתו של דני אבדיה מאורגון עבור אולם חדש. האם הקומישנר אדם סילבר יעצור את הטירוף?

ההסכם של 2023 שינה לחלוטין את מדרגות מס המותרות והפך אותן לעונשיות באופן קיצוני, בעיקר עבור "עבריינים חוזרים" - קבוצות ששילמו את המס בשלוש מארבע העונות הקודמות. מכיוון שהסינר השני ממוקם יותר מ-21 מיליון דולר מעל קו המס הסטנדרטי (200.43 מיליון דולר לעונה הקרובה), כל דולר שמוצא מעליו ממוסה במדרגות הגבוהות ביותר. ככל שקבוצה חורגת יותר אל תוך המס, כך המדרגות מזנקות.

לברון ג'יימס דואג לפזר רמזים, להטריף את הקהל ולשמור על דממה תקשורתית. למה? כי בעסקי התקשורת, ככה בונים אימפריה

אבל בעידן שבו כל סנט מעל התקרה מקפיץ את המס שמועבר לליגה, חוזי ענק הם משקולת בתהליך הבנייה של קבוצות שאפתניות. זו המציאות. והמציאות בצד השני היא שפילדלפיה קיבלה שחקן מעולה שרצה "קבוצה משלו", וכעת יצטרך לחלוק אותה עם ג'ואל אמביד וטייריס מקסי - שני שחקנים שאהובים שם הרבה יותר ממנו. בתמונה הגדולה: הסיקסרס מחויבים ל-500 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות רק לטריו הזה. העונה הם כבר ניצבים על תקציב שכר של 199 מיליון דולר, ועוד לפני שהשלימו את הסגל.

עם הבאתו של מוראנט, פורטלנד העמיסה על עצמה התחייבויות כספיות לעונת 2027-28. הצעד הזה יקשה עליה לפנות את תקרת השכר הדרושה כדי לפתוח את החוזה מחדש ולהאריך את ההסכם של אבדיה. אולי מתוכננים מהלכי המשך, אבל הישראלי כבר הוכיח שהוא יכול להיות השחקן המוביל של המועדון, וכל מהלך היה צריך להיעשות מתוך חשיבה עליו בראש ובראשונה - והנחתתו של מוראנט פשוט לא מתיישבת עם ההיגיון הזה.

שארלוט נפטרה מהצרות של הרכז המוכשר וקיבלה נכסים לעתיד, בזמן שמינסוטה הימרה על שותף מסוכן אך מבריק לאנתוני אדוארדס

הניקס מודל 2025/26 היא האלופה הראשונה ב-48 השנים האחרונות שלוקחת טבעת ללא שחקן שקיבל ולו קול אחד במרוץ ל-MVP. זו קבוצה נטולת סופרסטארים קלאסיים, המונעת מהרוח של וויליס ריד ואותם לוחמים משנות התשעים שלבשו את הגופייה הכחולה-כתומה.

מייק בראון סיפק תרגילי מוטיבציה מבריקים, ג'יילן ברונסון התאים באופן מושלם לגישה והצוות המסייע המנוסה הבין שזו עשויה להיות הזדמנות חד פעמית. מאחורי השיטה שהפכה את ניו יורק למכונת קאמבקים

הרכז כבר הספיק לעקוף את דייוויד רובינסון כרוקי עם הכי הרבה נקודות בפלייאוף עבור המועדון הטקסני, והפך לאחד הצעירים בהיסטוריה שקולעים בספרות כפולות במשחק גמר. בנוסף, הוא שחקן השנה הראשונה הראשון במערב מאז מג'יק ב-1980 שרושם למעלה מ-250 נקודות ו-100 ריבאונדים בקמפיין פלייאוף בודד.

כשטאונס פועל כ"פוינט-סנטר", הניקס רושמים רייטינג התקפי מתואם של 137.9 - לפחות 12 נקודות יותר מכל קבוצה אחרת בפלייאוף הנוכחי. זהו נתון מדהים בהתחשב בכך שבמשך שנים, הנרטיב סביבו גרס כי היעילות וקבלת ההחלטות שלו קורסות תחת הלחץ האינטנסיבי של הפלייאוף.

לשינוי התרבותי ולמהפך בהנהלה יש משמעות שחורגת מתחומי הספורט. הבלאגן המקצועי חגג כשהבוסים בחרו להתבסס על כוכבים שהם, איך נאמר, קצת אגו-מניאקים. לעומת זאת, הסגל שהעפיל לגמר הראשון של המועדון מאז 1999 בנוי על שחקנים לא אנוכיים, שיודעים לעבוד יחד

וומבניאמה - שחמוש ביכולות זן ומדיטציה מתקופה שבה שהה במקדש בודהיסטי - חכם באופן מרגיז לגילו. מדובר בבחור צעיר ומיוחד שמסרב לשחק אותה "קול" בכל הקשור להישגיו המרשימים ביותר, והאמת היא שזה קצת לא מובן מאליו. בשנים האחרונות התקבע שלהיות "אדיש" זו הגישה "הנכונה" לכדורסל.