כל מאמן צריך להיות איש חינוך. וכל איש חינוך צריך ללמד את הילדים איך להתנהל נכון במרחב ציבורי מסוים (אם זה כדורגל, כדורסל, ג'ודו או על הכביש וטקסים ממלכתיים).

ספורטאים מקצוענים נולדים רק בספורט העממי. החלטת משרד הספורט לחלק כספים לפי הישגים היא בדיוק כאילו משרד התחבורה היה משקיע הון בהקמת קבוצת פורמולה 1 במקום בתחבורה ציבורית

אין בספורט הנורבגי ציונים, דירוגים או טבלאות עד גיל 13. תוצאות אסורות לפרסום באינטרנט. עד גיל 13 התחרויות הן בעיקר נגד חברים או בקהילות הסמוכות זו לזו. כמו כן, מנהלי מועדוני הספורט מעודדים שהילדים ישתתפו במספר ענפים עד גיל 16. בגיל 16 הנער הילד מחליט באיזה ענף הוא מעוניין להתמחות. המאמנים בדרך כלל הם מתנדבים והם עובדים על תשתיות שמומנו ומתוחזקות ביותר ממיליארד יורו ממשלתיים בשנה. רוב מתקנים הספורט העירוניים וממשלתיים במדינה נבנו למען פעילות ילדים ונוער.

הנורבגים הגיעו למסקנה שהם צריכים לגדל את הילדים שלהם אחרת רק בתחילת שנות ה-2000'. ומאז עשו שינוי גדול באופי של השחקן הנורבגי.

"אנחנו כל הזמן שוברים את הראש יך להפוך כל אימון ליותר אישי", מוסיף יונתן שמל, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה, "אנחנו רוצים שיהיה מאמן על כל שישה שחקנים ואז יש לו יכולת לתת את הדגשים האישיים, לנתח, לתת משוב כמו שצריך, אז אנחנו מנסים לפצל את הקבוצות כמה שיותר, ככה ההספק של כל שחקן כאן הוא פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. לפי הנתונים שיש לנו, ככל שילד יגע יותר בכדור ויתנסה בקבלת כדור, פס, דריבל, הוא ישתפר".

ההשקעה המועטה בספורט היא רק תסמין של הנטייה הישראלית להשקיע מעט מדי בעתיד, בעיקר בגילים הצעירים יותר. למשל, מטפלת במעון מפוקח מרוויחה פחות מ־5,000 שקל בחודש, והשכר הממוצע למורה מתחיל הוא 5,200 שקל — פחות משכר מינימום.

צריך להבין שצעקות בכדורגל ילדים הן פשוט לא כלי לגיטימי. כן, פה ושם יש צעקות בכדורגל - אפילו בכדורגל ילדים. קורה. הרוחות סוערות. שערים נכבשים. שערים נפסלים. אפילו מותר לקלל את השופט מרוב תסכול. אבל צעקות תכופות כדרך להעברת מסר או חינוך - הן פשוט לא לגיטימיות. באייאקס ובמנצ'סטר סיטי, למשל, אוסרים על המאמנים להרים את הקול. מאמנים שצורחים פשוט מפוטרים.

ההשפעות הנוירולוגיות של האזנה למוזיקה נחקרות כבר כמה שנים. בחודש שעבר התחום הזה קיבל כיוון מחקר חברתי, כשחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ומאוניברסיטת שיקגו פרסמו בכתב העת "אמריקן סייקולוג'יסט" מאמר שבחן מה קורה לאנשים כשהם מנגנים יחד: מתברר שבמוחם מופעלים 12 אזורים חשובים ובהם מעגלי האמפתיה ואזורי השפה והתבניות, ובמקביל מוגברת הפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") והדופמין (הקשור במוטיבציה ובגמול), ומופחתת הפרשת הקורטיזול (שמזוהה עם לחץ ומתח). התוצאה היא כלי חזק שמחבר בין אנשים, מקדם

ההשקעה המוקדמת החזירה "תשואה" מרשימה: 15 אלף הדולרים שהושקעו בכל אחד מילדי הגן בשנות השישים הובילו לתועלת של 195 אלף דולר לציבור על כל מבוגר בתחילת המאה הנוכחית. בחישוב הובאו בחשבון המסים שהם משלמים, והכספים שנחסכו למערכת הרווחה, הבריאות והחוק.

חינוך קשוח עשוי להוביל לנזק מוחי אצל צעירים, אפילו בני יותר מ־25. קליפת המוח הקדם־מצחית — שאחראית למצפון, קבלת ההחלטות והשליטה ברגשות — היא החלק האחרון במוחנו שמתפתח, בתהליך שמסתיים סביב גיל 25 או קצת אחריו. חוקרת המוח פרופ' שרה ג'יין בלייקמור מסבירה בספרה "Inventing Ourselves: The Secret Life of the Teenage Brain" כי המוח המתפתח מושפע מתרבות, חינוך, חיים חברתיים, תחביבים, תזונה ופעילות ספורטיבית

לפי המחקרים - המוח המתפתח מושפע מאלמנטים חיצוניים כגון תרבות, חינוך, חיים חברתיים, תחביבים, תזונה ופעילות ספורטיבית. בזמן שקליפת המוח הקדם־מצחית - היכן שהמחשבה המתקדמת ביותר נמצאת (מצפון, קבלת החלטות, שליטה על רגשות ותחושות) ־ מתפתחת, יש 'חיווט מחדש' של המוח ונוצר תיאום של קליפת המוח הקדם־מצחית עם שאר חלקי המוח.

זו בעצם שאלה גלובלית - איך שופטים הצלחה ואיכות של מחלקת נוער? כאמור, זה לא לא משהו שאפשר לשפוט לפי מספר בוגרי מחלקת הנוער בקבוצה .

למשל, יוהן קרויף היה שחקן בייסבול מצטיין. מרקו ואן באסטן היה יכול לעשות קריירה כשחקן פינג פונג אולימפי. באייאקס, המועדון המוביל בגידול כדורגלנים באירופה, מתעקשים שהשחקנים הצעירים יעסקו בענפי ספורט אחרים. השחקנים הצעירים עוברים שיעורי ג'ודו, התעמלות, אתלטיקה קלה או טאקוונדו, וזאת מתוך הנחה כי אלו משפרים את הקואורדינציה ועוזרים בסופו של דבר להתפתח ככדורגלנים.

"צריך הרבה יותר שיעורי ספורט בבית ספר ושיהיו מגוונים, שילדים ייחשפו ליותר ענפים. מורה שמגיע לרמה של 'קחו כדור ושחקו' לא צריך להיות שם. ואם אפשר לשלב את הלימודים עם אגודות הספורט והספורט המקצועני, נגיד כמו שעושים בארה"ב, זה אידיאלי".

"תיאוריית הקהל" פועלת גם בכדורגל. במיוחד בכדורגל נבחרות, שבו הלחץ גבוה בהרבה בגלל החשיבות של כל משחק ובגלל הלחץ הלאומי המופעל על נבחרות. זה נראה שקל כל כך לנבחרת ספרד לצלוח את הלחץ הזה בגלל היכולות הטכניות של השחקנים שלה. יכולות שמתחדדות כשהלחץ (כמות הקהל) עליהן גדל.