הקיץ, הפרמיירליג אימצה כמה שינויי חוקים מהמונדיאל במטרה להתמודד עם תופעות שהפכו את סגנון המשחק בליגה העשירה בעולם לפחות נעים לעין - בייחוד, נאמר זאת כך, אצל קבוצות כמו ארסנל.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

ניתן רק לדמיין לאילו רמות כדורסל מוחו של לארי בירד היה יכול להגיע אם גופו היה מקבל את היחס וההשקעה שגופו של לברון מקבל. בינתיים, הסיפור של השניים מלמד אותנו על השינוי האדיר שעברה ליגת ה-NBA והספורט המקצועני

הפער הזה בין מה שוויניסיוס חושב שהוא שווה לבין מה שריאל חושבת שהוא שווה עבורה, זה הפער שיוצר את כל הבעיות. ולכן גם התחילו דיבורים בתקשורת הספרדית על כך שצ'אבי אלונסו, בעיקר בגלל סיבות טקטיות, "שלל" מהברזילאי את מעמדו כשחקן שלא מוציאים מההרכב - מה שהוביל, כאמור, להתפרצות שלו בקלאסיקו.

וכמה של SGA? לפי איך שמדברים עליו, במיוחד אחרי משחק מספר 4 נגד הפייסרס - בערך 75% מהנקודות שלו מהקו. אבל האמת היא שרק 24.6%. פחות מקובי. פחות מדוראנט. כן, יותר (משמעותית) מסטף קרי וניקולה יוקיץ' אבל בערך כמו מייקל ג'ורדן.

לואיס אנריקה הצעיד את הפרוייקט הקטארי מנקודת שפל לרגעי שיא, ורק נותר לקוות שההצלחה על הדשא לא תצליח לכבס לחלוטין את התדמית שמאחוריו

עם סגנון ייחודי וחשיבה של מדען כדורסל, כוכב אוקלהומה סיטי מעמיד מספרים שלא נראו מאז עונת השיא של מייקל ג'ורדן

מחקרים הוכיחו כי כדורגלנים בועטים חזק ומדויק יותר כשהם כעוסים, קופצים לגובה מגיעים לרף גבוה יותר כשהם רגוזים, שחקני כדורסל והוקי קולעים טוב יותר כשהם זועמים על השופט, ופיצ'רים בבייסבול זורקים חזק יותר כשהם עצבניים

מנהיג טכני טוב הוא מהווה דוגמה אישית נהדרת לצעירים. כמו ברגקאמפ, הוא יעבוד איתם על הכישורים שלהם, ילמד אותם כמה הם צריכים עוד ללמוד, יקח את המושכות לידיים כשצריך במגרש - אבל הוא לא המנהיג. מנהיג הוא האדם שיגיע למנהיג הטכני וישאל "עד כמה אתה רוצה את זה?". מנהיג הוא זה שיחבר בין שחקנים, יבהיר לשחקנים את המקום שלהם בהיררכיה, ירים שחקנים אחרי הפסדים, יוריד אותם לקרקע אחרי ניצחונות, ירגיע אותם על המגרש כשהוא מזהה התרגשות יתר או ילהיט אותם על המגרש כשהוא מזהה אדישות קולקטיבית

מה שהם רואים כהתפנקות של הדור הצעיר וככישלון במאני טיים, היא רואה כהכרחי להמשך קיומה כאישה עצמאית ובריאה - וזה חשוב יותר מכל קריירה שהיא. הם רצו שתיקח את הכסף, תשתוק ותעשה את העבודה שלה. היא היתה מוכנה לוותר על הכסף והתהילה כדי לא להגיע לגיל 25 כשהיא גמורה נפשית וגופנית.

בינואר האחרון פורסם ב"Journal of Applied Psychology" מאמר של חוקרים מאוניברסיטת אדמונטון שבקנדה, על תפקידם של בוסים בפתרון קונפליקטים במקומות עבודה. המסקנה העיקרית של החוקרים היתה ש"קונפליקטים נפתרים כשהעובד לא מרגיש שיש איום על זהותו הייחודית, אם זו הזהות האתנית או המקצועית". מנהיגים יעילים הצליחו לייצר "זהות קולקטיבית חזקה, דרך ביטחון אישי של כל עובד בזהותו": כשעובד הרגיש בטוח יותר בזהותו כחלק מהקבוצה, הוא קיבל בקלות את הזהות הקולקטיבית שלה. "המנהיג היה פופולרי יותר ויעיל י

מי שמאוד אהב את המערכת הזו הוא לוקה דונצ'יץ', הסנסציה הסלובנית של דאלאס מאבריקס, שרגע לפני עונתו הראשונה בליגה הגיע לאימונים אישיים ופרטיים עם קרי, מאמנו האישי ברנדון פיין והמערכת של RSPCT. "לוקה ביקש לדעת מה הוא עושה לא בסדר בזריקה שלו", מסביר מייסד RSPCT אורן מורבצ'יק. דונצ'יץ' — כדורסלן מרהיב שרושם נתונים היסטוריים — תמיד מחפש איפה הוא יכול להשתפר ולשם כך דורש שימתחו עליו ביקורת.

מנוחה הופכת אותנו ליעילים יותר, רגועים יותר, ולרוב גם מאושרים יותר. חופשה אמיתית היא חלק מהעבודה. בלעדיה נהיה נטולי אנרגיה ולא יעילים, גם אם נעבוד הכי קשה שאפשר. בקיצור, תנוחו. אם ג'ורדן הרשה לעצמו, גם אתם יכולים

"כשחזרתי מפציעה בברך היה משחק מול מכבי ת"א והייתי על קביים. הסתכלתי על נדב הנפלד שהיה חבר שלי וקינאתי. לא הרבה יודעים את זה, ואמרתי לו את זה, כשעוד הייתי בחיפה, שמעון מזרחי ושמואל מחרובסקי אמרו לי שהם רוצים ישראלי חכם אבל ובסוף הם הלכו עם נדב. ותמיד היתה סוג של קנאה כזו שנדב הגיע למכבי ואני לא. היום אני מנותק מהמשחק. זה קצת כואב לי להסתכל. גם בזה יש מין הקנאה. אני מקנא בשחקנים על המגרש. דבר שני, לראות כדורסל מרגיש לי כמו אוברדוז. שיחקתי מגיל 8, הייתי בתקשורת, קשה לי להתלהב מה

בעידן בו כוכבי כדורגל רבים מוכנים "לפרק את החבילה" בקבוצות המוצלחות שלהם בגלל הצעות ענק וכוכבי ב-NBA לא מוכנים להתפשר על דולר אחד בחוזים של עשרות מיליוני דולרים בגלל שזה פוגע להם במעמד, הגישה הפשוטה, הפרופורציונלית של קרי היא פשוטה ויפה, ובסופו של התבררה כנכונה - ספורטיבית וכלכלית.

"מחפשים גיוון. שחקן שהוא 2.05 מטר עם זרועות ארוכות שיכול לשחק בכל העמדות ולהגן על כל העמדות. השחקן, בכל הגדלים, צריך לדעת לזוז, תנועות הרגליים שלו בהגנה ובהתקפה חשובות. אם אין את האתלטיות הבסיסית הזו, אין מקום בדראפט. הקבוצות שאני מדבר איתן גם תמיד מחפשות מה שהן מכנות 'מוטור', מנוע. מישהו שאוהב לעבוד, יכול לתת מעצמו, בעל גישה טובה למשחק, מתחרה טוב. גם הן מחפשות אותם צעירים. קבוצות יעדיפו לקחת ילד בן 19 עם פוטנציאל מאשר שחקן בן 22 בגלל שזה יותר זמן לטפח ולגדל אותו לתוך מה שהן

לפי ווקר זה עניין שעשוי להבדיל בין מנהיגים אמיתיים לסתם מתחזים. "הרבה פעמיים, מנהלים של חברות או בעלים של חברות בוחרים במישהו לתפקיד מנהיג בגלל שהוא היה זה שעשה לוביינג לעצמו. זאת בעוד שהמנהיגים האמיתיים לא מתעניינים בטייטל או ביוקרה של התפקיד, הם שם כדי לעזור ולתמוך בחבריהם ונותנים מעצמם הכי הרבה. הם לא יבזבזו זמן בלעבוד כדי לקבל את התפקיד. בגלל זה אנשים בוחרים באנשים הלא נכונים לתפקידים הלא נכונים. אנחנו מגיעים מתוך נקודת הנחה שמנהיגות זה עניין של אגו ולהיראות האלפא בלהקה,

ספרס מעודדים התפתחות אינדיבידואלית של כל אחד מהשחקנים במה שצ'אד פורסייר, אחד המאמנים במועדון, מתאר כ"וויטמינים". "בבוקר אתה אוכל טוסט, ביצים, לוקח מולטי־ויטמין וישנו גם ויטמין הכישורים", סיפר לעיתון "אקספרס ניוז". "הוויטמין היומי שלך יכול להיות עבודה על זריקות עונשין, שלשלות מהפינה, או הוק שוטס, וקוואי, אצלו זה הכל"

סטף קרי, שובר שיאי הליגה לשלוש, משתמש גם במשקפיי Eclipses באימוני זריזות וחידוד רפלקסים. מאמניו טוענים שהיעילות "נוירו-מוסקולרית שלו השתפרה פלאים". ברנדון פיין, מאמן הכישורים של קארי מאז 2011 אמר ל-ESPN: "אנחנו כל הזמן מחפשים להשתפר במאית השנייה בכל דבר שאנחנו עושים, והטכנולוגיה הזו מסייעת בזה. זה ההבדל בין שחרור הכדור בזמן או לקבל בלוק."