בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

החברה שהוקמה כדי לנהל את צ'לסי ואת שטרסבורג (BlueCo) לקחה הלוואות של כ-1.25 מיליארד ליש"ט מכל מיני מוסדות פיננסים כדי להשלים את הרכישה עם ההתחייבויות הללו לצ'לסי. העניין הוא שהאצטדיון לא נבנה, האקדמיה בעיקר מייצרת שחקנים שנמכרים ברווח נקי (לפי הרגולציות) שמושקע כמעט ישירות בתחזוקת וחיזוק של סגל ענק וקבוצת הנשים נמכרה למועדון עצמו כדי לכסות הפסדים על הנייר בעוד מהלך פיננסי מפוקפק למדי.

הקיץ, הפרמיירליג אימצה כמה שינויי חוקים מהמונדיאל במטרה להתמודד עם תופעות שהפכו את סגנון המשחק בליגה העשירה בעולם לפחות נעים לעין - בייחוד, נאמר זאת כך, אצל קבוצות כמו ארסנל.

החשד (המוצדק לחלוטין) של SoS כלפי כניסת המיליארדרים מובן בהחלט. כשבוחנים מדוע איש עסקים כמו בזוס ישקיע בקבוצת פאר בפרמיירליג, מומחי מימון, מס ואנליסטים לא יצביעו על אהבתו למשחק. הוא מעולם לא דיבר על כדורגל (אף על פי שהוא נהנה כלכלית מתוכני הספורט באמזון פריים). הם ידברו על המניעים הכלכליים, האסטרטגיים והחשבונאיים שלו. ויש לא מעט כאלה. למעשה, המניעים הללו - ושל שכבת המיליארדרים שמעולם לא הייתה משפיעה יותר מכפי שהיא כיום - נוגדים לא פעם את האינטרסים של שאר האנושות.

פאלאס לא חרטה על דגלה את התמיכה בישראל כהצהרה פוליטית, אלא כפועל יוצא של ה-DNA של דרום לונדון - אזור שבו חיים מהגרים רבים, בני מהגרים ונכדיהם. רבים מהם הגיעו מאפריקה ומהקריביים, אבל לא מעט גם מהמזרח התיכון, וכאמור, פועלות בו לפחות ארבע קהילות יהודיות. במועדון גאים מאוד בתרבות ובגיוון המקומי, ופועלים בהתאם לערכים של הכלה וקבלה.

האמונה הדתית שמובילה את מאמיניו של מסי ריסקה את מכונות הכדורגל המשומנות של אנגליה

בכל המסגרות, חניכיו של מיקל ארטטה שמרו על רשת נקייה ב-32 משחקים בעונת 2025/26. מדובר ביותר מ-50% מהמשחקים, ושישה יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה. בפרמיירליג סיימו חניכיו של ארטטה עם רשת נקייה ב-19 מתוך 38 מחזורים. בנוסף, ממצב של יתרון 0:1 הם צברו 2.73 נקודות למשחק (הנתון הגבוה בליגה), תוך שהם מנצחים ב-23 פעמים, מסיימים פעמיים בתיקו ומפסידים פעם אחת בלבד.

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

הכישלון של צ'לסי פשוט אינו מוטל על רוזניור, שאינו שם גדול כשחקן או כמאמן, ופשוט לא היה יכול להתמודד עם הנכסים האסטרטגיים הפגומים של BlueCo. ככה הקבוצה נראתה במשחקיו האחרונים: חסרת צורה, חסרת מוטיבציה וחסרת כיוון.

ארטטה הוא איש רציני המבין את המשחק הפסיכולוגי, אך הוא פשוט לא מצטיין בו. העובדות מדברות בעד עצמן: שנה אחר שנה שחקניו קורסים תחת הנטל. גם העונה, למרות יתרון מבטיח בטבלה, סגל מעובה וכדורגל עוצמתי שהוצג בראשיתה, הקבוצה נחלשת בדיוק כשהדופק עולה.

בין אוגוסט לדצמבר, שחקני ארסנל עשו טעות אחת שהובילה לשער של היריבה ב-28 משחקים.מאז ינואר, ארסנל ספגה 10 שערים מטעויות שלהם ב-26 משחקים. וכמובן שזה הוביל לשלושה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, אחרי שלושה הפסדים ב-49 המשחקים שקדמו לרצף הזה.

במהלך המהפכה התעשייתית, לונדון תוארה לעיתים קרובות כ"מפעל של דה-הומניזציה". היא נתפסה על ידי תושבי הפרובינציות כמקום מזוהם ודוחה, שבו ערכי קהילה אנגליים מסורתיים נשחקו על ידי הגודל של העיר, הפשע שמשתולל בה והמסחר הבלתי פוסק. ועוד יותר חמור: בזמן שבצפון בריטניה גברים ממעמד הפועלים עבדו שעות על גבי שעות עם הידיים שלהם על מזון, מתכות ובדים וסחורה אמיתית, דברים שחייבים לצרוך כדי לחיות, בלונדון אנשים עם ידיים נקיות ישבו במשרדים ויצרו כסף מניירות ורעיונות. ובערב חזרו לווילות ולאחוז

בקיצור, עבור ההנהלה של מנצ'סטר יונייטד יש הרבה החלטות לעשות - ובדרך כלל בשלב הזה העניינים מסתבכים, ובכל מיני גזרות - כי מלבד השפל המקצועי שמנצ'סטר יונייטד נמצאת בו, הקבוצה נמצאת גם בשפל תדמיתי. כשהתפרסמה "ליגת הכסף" של דלויט החודש, כולם ראו את הנפילה של יונייטד. הקבוצה ירדה למקום השמיני - מיקום שפל של כל הזמנים עבור קבוצה, שלאורך כמעט שלושת העשורים של הטבלה של דלויט, כמעט תמיד היתה בשלושת המקומות הראשונים.

נייקי החתימה אותו כבר בגיל 10, צ'לסי חטפה אותו לפני שלל המחזרות ובגיל 18 הוא כבר מזמן מסומן כ-"מלאנדרו" הבא של נבחרת ברזיל

המצב הנייח וההתמקצעות בו הוא יתרון יחסי משמעותי עבור מי שאימץ והטמיע את האסטרטגיה הזו. כבר יש דיווחים על כך ששותפות השידור של הפרמיירליג מתלוננות שקבוצות הפרמיירליג "מסתמכות יותר מדי על מצבים נייחים וזריקות חוץ כדי לנצח משחקים" ושה"ריגוש מהכדורגל יורד". ובכן, סביר מאוד להניח שזה בולשיט.

בסך הכל, חסרים לישראל כ-15 גדודי מילואים כדי לעמוד במשימות הביטחון ולשמור על מוכנות גבוהה (15 גדודים של מילואימניקים זה בערך 10,000 חיילים). יש 120,000 משרתי מילואים קבועים בישראל והחיסרון בחיילים הופך ליותר ויותר קשה.

מי שהיה סקפטי לגבי היכולת שלו לתרגם את המספרים האלה לאנגלית של הפרמיירליג אמר שיורקס היה בפורטוגל כמו גוליבר בליליפוט. שחקן ענק ומהיר ביחס לבלמים ושחקני הגנה שאינם ברמה הכי גבוהה - כמו אלו שיש בליגה העשירה והטובה בעולם.

ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

קבוצות לה ליגה חייבות להגיש דו"ח מפורט על הכנסות והוצאות לשנים קדימה ואז יש גוף עצמאי שעושה חישובים ואומר לכל קבוצה כמה כסף היא יכולה להוציא על רכש ושכר שחקנים. על פניו, השיטה הזו אכן הובילה ליציבות כלכלית רבה יותר אבל מדובר גם על מגבלות שמקשות מאוד על בניית קבוצות איכותיות.

סביר מאוד להניח שהבעיות ההגנתיות נובעות משינוי האיזון הפנימי של הקבוצה. החלפת המגנים למשל, אבל לא רק. ארנה סלוט הצליח בעונתו הראשונה לזכות באליפות מרשימה עם סגל שכמעט ולא שונה משנים קודמות. ההמשכיות, ההיכרות בין השחקנים והכימיה היו נקודות החוזקה המשמעותיות ביותר של ליברפול בעונה שעברה