בדומה למדינות קומוניסטיות רבות לשעבר, אוליגרכים שהשתלטו על משאבי הטבע המקומיים החלו להזרים הון לטיפוח קבוצות נוצצות. בתחילת שנות האלפיים, קבוצת בוניודקור הדהימה את העולם כשמינתה למאמן את האגדה הברזילאית זיקו (ובהמשך את לואיס פליפה סקולארי), והחתימה את זוכה כדור הזהב לשנת 2002, ריבאלדו. מועדונים נוספים זכו להשקעות כבדות ואף רשמו הצלחות במפעלים היבשתיים.

איך הצרפתים כל כך טובים? זה כמובן קשור לאיכות השחקנים, וגם לעובדה שמאז שהבלאנקוס היו ברצף אליפויות אירופה שלהם, לא הייתה קבוצה שפתחה גמר אלופות שנתיים ברציפות עם אותם עשרה שחקני שדה - עד פריז הנוכחית. אלופת צרפת מאופיינת ברוטציה רחבה מאוד, אבל המטרה הראשית שלה היא לאפשר להרכב החזק ביותר לשחק יחדיו במשחקים הגדולים של השנה

הדבר מגובה בלא מעט מחקרים. על פי מחקר מעקב מקיף שנפרש על פני 21 עונות ופורסם ב-British Journal of Sports Medicine (על ידי אקסטרנד ושות'), אשר ניתח נתונים של 3,909 שחקני עלית עד לעונת 2021/22, העלייה מתפלגת לצמיחה שנתית ופרופורציונלית ספציפית:

ג'ואל אמביד, השחקן היחיד בעצם שנותר מתקופת הטנקינג של הינקי, הוא סמל לחוסר ההצלחה של הסיקסרס. הקבוצה נבנתה על ידי מתמטיקאים מבריקים שמבינים איזה מספר צריך לחבר לאיזה מספר כדי להשיג כמות מסוימת של ניצחונות בעונה, אבל היא אפילו לא התקרבה להתחרות על אליפויות כמו מאיירס. האחרון זכה בארבע טבעות, כשבדרך לשם קבוצתו הדיחה את הרוקטס של מורי מספר פעמים. "מאיירס היה עבור מורי מה שמייקל ג'ורדן היה עבור ג'ון סטוקטון וקרל מאלון", סיכם דריימונד גרין, כוכב גולדן סטייט, בפודקאסט שלו.

אפשר להיות בטוחים שבחדר ההלבשה של שלושת האריות, תחת הדרכתו של תומאס טוכל, אף אחד לא חושב במונחים של מצביעי "רפורמה". מבחינתם, אנגלי הוא שחקן שלובש את המדים הלאומיים. האם זה מצביע על נתק בין הנבחרת הצעירה, המגוונת והלונדונית ברובה (כ-35% מהסגל מגיע מהבירה, למרות שהיא מהווה רק 15% מהאוכלוסייה) לבין "אנגליה האמיתית והלבנה"? התשובה היא לא. המשמעות היחידה היא שפארג', בדומה לגזענים אחרים באירופה הזוכים לגיבוי מהאנשים העשירים בעולם, עובד שעות נוספות בחרחור מלחמת תרבות - רק כדי למ

בארצות הברית מתייחסים לדו-קרב הזה כמפגש בין "יוניקורנים", אבל בכלי התקשורת בצרפת לא מבינים את פשר ההשוואה. הרי ברור להם שהתקרה של וומבי גבוהה משמעותית מזו של הולמגרן. ועדיין, מבחינת אחוזי הצלחה בקריירה - לאמריקאי יש הרבה יותר ניצחונות בכיס. בכל המסגרות - NBA, קולג'ים, תיכונים ונבחרות - להולמגרן יש כ-76% הצלחה, לעומת הצרפתי שמגרד את ה-50% מלמטה.

בכל המסגרות, חניכיו של מיקל ארטטה שמרו על רשת נקייה ב-32 משחקים בעונת 2025/26. מדובר ביותר מ-50% מהמשחקים, ושישה יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה. בפרמיירליג סיימו חניכיו של ארטטה עם רשת נקייה ב-19 מתוך 38 מחזורים. בנוסף, ממצב של יתרון 0:1 הם צברו 2.73 נקודות למשחק (הנתון הגבוה בליגה), תוך שהם מנצחים ב-23 פעמים, מסיימים פעמיים בתיקו ומפסידים פעם אחת בלבד.

אבא שלא ויתר, שריפה שכילתה את הבית ותיכון יוקרתי שכמעט זרק אותו. איך הפך הילד ממרילנד לפועל המושלם של הניקס, ולשחקן שכל קבוצה מנצחת חייבת?

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

פרסטי היה הראשון שהקים מערך כזה בפרונט אופיס, וקשה עד בלתי אפשרי לדעת יותר על הליגה מאשר האנשים שעובדים במחלקת המידע והמודיעין של OKC. כאמור, הכל מתוכנן עשור קדימה כחלק מתהליך מאוד ברור. לא סתם הנהלת אוקלהומה סיטי ת'אנדר נבחרה לטובה ביותר ב-NBA זו השנה השנייה ברציפות בסקר של "האתלטיק" בקרב 36 בכירים בליגה, כשהיא מבטיחה ברוב מוחץ 31 קולות למקום הראשון.

ובניגוד ל"לאומיות אתנית" (המבוססת על מוצא או גזע), מותג הזהות של צבא הטרטן הוא מכיל במידה רבה. אם אתה לובש את צבעי הנבחרת ומציית ל"קוד" ההתנהגות הידידותי אתה חלק מהקולקטיב - לא משנה אם אתה ממוצא אירי, מוצא אפריקאי, מוצא קריבי או אפילו מוצא אנגלי.

הדור הזה נולד לעולם המשתקם ממלחמת העולם השנייה ונהנה מתנאי חיים חסרי תקדים. הם ירשו מערכת שמתגמלת ותק והשקעה (פנסיות תקציביות, השכלה נגישה ודיור בר-השגה), בעוד הדורות הצעירים יותר - המילניאלז ודור ה-Z - פועלים בכלכלה שמתגמלת הון קיים ותשומת לב ברשתות החברתיות

גם בלי הכוכב הצעיר שלה, בארסה נעה כמו מכונה חדשה על מסילות עתיקות וחכמות. השחקנים נעים בסנכרון מושלם כלהקה, ולעיתים נראים כמו ברצלונה הגדולה של פפ גווארדיולה וטיטו וילאנובה. הם כולם מהשחקנים הטובים בתבל, אך צנועים מספיק כדי להבין שהם רק בורג בתוך מועדון ענק.

כיום המועדונים עומדים בפני תרחיש בלהות של קנסות כבדים או הפסדים טכניים. חלקם אף השעו שחקנים מאימונים כדי למנוע הפרות נוספות. זהו עניין בירוקרטי הנובע מכך שלשחקנים לא היה מושג מהן ההשלכות של קבלת "דרכון ספורט". בפועל, תהליכי ההתאזרחות היו מעברים משפטיים מלאים שהובילו לוויתור "בשוגג" על המעמד ההולנדי. ההתאחדות הזהירה כי הליגה "עלולה שלא להסתיים" אם בתי המשפט יורו על משחקים חוזרים.

אחרי עונה סדירה סבירה, הגיעה מפלה מביכה משהו בפלייאוף ולכולם ברור שבעונה הבאה הסגל ייראה אחרת לגמרי. האם אפשר לבנות סביב קווין דוראנט, ומי עשוי להישלח בתמורה לכוכב-על?

לאסו, כמו רבים אחרים שסובלים מרמה מסוימת של דיכאון, נלחם נגד השד הזה עם כל האופטימיות והחיוביות שהוא יכול למצוא. הוא עובד כדי לשפר אחרים ואת החיים של אחרים כדי לא להתמודד עם הקושי היומי-יומי של להתעורר פסימי ודכאוני. רבים מאיתנו מתמודדים עם השיט הזה באותה צורה