באחד הפרקים, קלווין גם כותב "11 חוקים להישרדות בכדורגל". החוקים, שהוא ניסח עם מנהלי אקדמיה שהוציאו שחקנים רבים לקבוצות הבוגרות, הם לשחקנים שמנסים לעשות את המעבר הקשה מאוד בין קבוצת נוער לקבוצת בוגרים.

מחקר נוסף של אותם חוקרים נעשה בקרב קבוצת רוגבי במהלך מפגשי הווידאו שלהם לפני משחקים. בשני מפגשים שונים הראו לשחקנים וידאו עם הטעויות שלהם, בנוסף לפידבק שלילי של המאמן. בשני מפגשים אחרים הראו לשחקנים וידאו עם מהלכים מוצלחים שלהם ופידבק חיובי של המאמן. בשבוע שאחרי בדקו את רמות הטסטוסטרון ורמות הקורטיזול לפני המשחק.

יוסיין בולט הוא אחד מהספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים – אם לא הגדול ביותר. הוא זכה ב-8 מדליות זהב אולימפיות בריצות קצרוץ, 11 מדליות זהב באליפויות העולם ושלט בריצות 100 ו-200 מטר בין השנים 2008 ל-2016. הוא גם עדיין מחזיק בשיאי עולם ל-100 מטרים ו-200 מטרים. כמעט ולא היו ווינרים כמוהו בהיסטוריה של הספורט וזה בעיקר בגלל שידע איך להפסיד. אלו חמישה שיעורים שאפשר לקחת לאימונים ולחניכים שלכם מהקריירה של בולט:

ריסט תרבותי עושים בעוד דרכים אבל הדרך העיקרית היא שינוי בני האדם שייצרו תרבות מסוימת. ומן הסתם, אם אין שינוי פרסונלי בנבחרת או בקבוצה, אז קצת קשה עד בלתי אפשרי לעשות "ריסט" תרבותי.

אז בברנטפורד מקבלים את ההחלטות שלהם לפי השאלה: איפה הקבוצה היתה צריכה להיות לפי הנתונים המתקדמים שאיתם ניתן להעריך טוב יותר את ביצועי הקבוצה. מיקום הקבוצה בטבלה האמיתית פחות רלוונטי.

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

בקיצור, במשחק שנשלט על ידי קבוצות שיודעות לפתוח שטחים עבור השחקנים היצירתיים שלהן ולסגור את השטחים של השחקנים הכי יצירתיים של היריבות, לריאל מדריד יש שני כוכבים שסוגרים אחד לשני שטחים וזוויות בגלל שהם לא יכולים (או לא רוצים) להתגבר על עצמם ועל הנטיות הטבעיות שלהם (שלוקחות אותם שמאלה).

"זו פרופורציה. זו שמחה. זו תשוקה. זו מודעות. זו הכרה בכך שאנחנו באמת ברי מזל. כדי להוציא מעצמנו את המיטב, העניין הוא הטקסים והחוויות היומיומיים שלנו, והאהבה והשמחה."

אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

שוב, כשיש נוכלים בספורט הנפגעים העיקריים הן הקבוצות היריבות ששומרות על החוקים והאוהדים של אותן הקבוצות. וברגע שיש רמאות כזו, חייבים לפעול נגדה כי ספורט בלי הוגנות ובלי חוקים זה פשוט בידור רגיל ולא שווה לצפות בו יותר. תקשורת הספורט בישראל חייבת ללחוץ הרבה יותר על גופי הספורט בישראל לנקות את עצמם משחיתויות ולהתנער מנוכלים ועבריינים.