כל מאמן צריך להיות איש חינוך. וכל איש חינוך צריך ללמד את הילדים איך להתנהל נכון במרחב ציבורי מסוים (אם זה כדורגל, כדורסל, ג'ודו או על הכביש וטקסים ממלכתיים).

חורחה היה גם הראשון שגרם לליאו לאהוב את המשחק. לאהוב אותו כל כך עד כדי הקדשת החיים שלו למצוינות באותו משחק, שאביו לימד אותו עוד כשהיה בן שנתיים.

קובארסי, שפרץ לסגל הבוגר של בארסה כבר לפני שלוש שנים, נהג לשבת עם שחקני ההגנה המנוסים ממנו ולשאוב מהם מידע, כמהלך טבעי של המשך חינוכו.

ספורטאים מקצוענים נולדים רק בספורט העממי. החלטת משרד הספורט לחלק כספים לפי הישגים היא בדיוק כאילו משרד התחבורה היה משקיע הון בהקמת קבוצת פורמולה 1 במקום בתחבורה ציבורית

אין בספורט הנורבגי ציונים, דירוגים או טבלאות עד גיל 13. תוצאות אסורות לפרסום באינטרנט. עד גיל 13 התחרויות הן בעיקר נגד חברים או בקהילות הסמוכות זו לזו. כמו כן, מנהלי מועדוני הספורט מעודדים שהילדים ישתתפו במספר ענפים עד גיל 16. בגיל 16 הנער הילד מחליט באיזה ענף הוא מעוניין להתמחות. המאמנים בדרך כלל הם מתנדבים והם עובדים על תשתיות שמומנו ומתוחזקות ביותר ממיליארד יורו ממשלתיים בשנה. רוב מתקנים הספורט העירוניים וממשלתיים במדינה נבנו למען פעילות ילדים ונוער.

"אני למשל חושב שהאימונים שלי איתו עם כדורי הטניס, לא משהו שאני יכול לפרט יותר מדי, היו מאוד מתקדמים בזמנו ואני די בטוח שהאימונים הללו גם הפכו אותו לשחקן שהוא. גם מבחינת הכדרור והשליטה בכדור אבל בעיקר מבחינת ראיית המגרש והפליימייקינג. היום, אם יגיע אליי שחקן בן 20 וירצה לשפר את ראיית המשחק שלו, השיפור יכול לקרות אבל הוא לא יהיה גדול כמו שהוא היה יכול להיות גדול כמו מישהו שלמד את המשחק בדרך מסוימת מגיל 10".

הנורבגים הגיעו למסקנה שהם צריכים לגדל את הילדים שלהם אחרת רק בתחילת שנות ה-2000'. ומאז עשו שינוי גדול באופי של השחקן הנורבגי.

כמובן שזו לא בעיה רק בכדורגל הישראלי. תרבות הנסיכים הישראלים היא פגע רע. הרי כולם מכירים את הילד הזה – ה"נסיך" מגיל 0 שלא יכול לעשות טעות בחייו כי הוא מושלם עיניים של אמא. ואם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה וואי וואי וואי, הנסיך הופך לאיכס – אבל לא בעיני האמא כמובן.

לאביו של ארנה קוראים ארנד סלוט (שזה שמו של ארנה - סיפור ארוך, עזבו) וגם לו היתה תשוקה כבירה למשחק. הוא היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה של הכפר (עד הגעתנו של ארנה) וגם המאמן הכי טוב בהיסטוריה של המועדון. ארנה הצעיר היה יושב לידו בספסל וצופה בהתנהלות שלו בזמן משחקים. הוא היה מקשיב לאביו מדבר על המשחק וחושב על המשחק וככה נחשף, לראשונה, לתפקיד המאמן. תפקיד שמאז שהוא היה ילד רצה לעשות. רצה להיות כמו אבא. הצליח לו.

לברייטון אין אקדמיה מופלאה כמו אלה של אייאקס או בנפיקה. היא מתמקדת בגיוס שחקנים בוגרים עם פוטנציאל צמיחה, ומספקת להם מעטפת מקצועית ובריאותית שמסייעת להם להגיע לשיאם

מחקר מצא שהעלאת שכר מורים וגיוס פסיכולוגים ועו"סים לבתי הספר מעלה ב־10% את ציוני התלמידים ומורידה ב־10% את הנשירות, בעוד שלהשקעה בבניינים חדשים ושיפוצים היה אימפקט אפסי

"אנחנו כל הזמן שוברים את הראש יך להפוך כל אימון ליותר אישי", מוסיף יונתן שמל, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה, "אנחנו רוצים שיהיה מאמן על כל שישה שחקנים ואז יש לו יכולת לתת את הדגשים האישיים, לנתח, לתת משוב כמו שצריך, אז אנחנו מנסים לפצל את הקבוצות כמה שיותר, ככה ההספק של כל שחקן כאן הוא פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. לפי הנתונים שיש לנו, ככל שילד יגע יותר בכדור ויתנסה בקבלת כדור, פס, דריבל, הוא ישתפר".

עד שבאס הגיע, ה־NBA היתה ליגה קשוחה שבה שיחקו כדורסל קשוח בשביל קהל קשוח ממעמד הפועלים. באס הפך אותה לשואו עם מעודדות, הופעות במחצית ותאי VIP עם כוכבים הוליוודיים. "הוא הפך את משחקי הלייקרס לשילוב של האוסקר, סטודיו 54 ואחוזת פלייבוי", כתבו עליו

ההשקעה המועטה בספורט היא רק תסמין של הנטייה הישראלית להשקיע מעט מדי בעתיד, בעיקר בגילים הצעירים יותר. למשל, מטפלת במעון מפוקח מרוויחה פחות מ־5,000 שקל בחודש, והשכר הממוצע למורה מתחיל הוא 5,200 שקל — פחות משכר מינימום.

צריך להבין שצעקות בכדורגל ילדים הן פשוט לא כלי לגיטימי. כן, פה ושם יש צעקות בכדורגל - אפילו בכדורגל ילדים. קורה. הרוחות סוערות. שערים נכבשים. שערים נפסלים. אפילו מותר לקלל את השופט מרוב תסכול. אבל צעקות תכופות כדרך להעברת מסר או חינוך - הן פשוט לא לגיטימיות. באייאקס ובמנצ'סטר סיטי, למשל, אוסרים על המאמנים להרים את הקול. מאמנים שצורחים פשוט מפוטרים.

תופעת הרצף החם היא עניין אוניברסלי, שלא קשור רק לספורט. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי "Nature Communications" מספק תובנות על הדרך שבה נוצר רצף חם כזה. החוקרים, בראשות לוּ ליוּ ממעבדתו של פרופ' דאשוּן וואנג באוניברסיטת נורת'ווסטרן, בחנו רצפים חמים של 2,128 אמנים, 4,337 במאים ו־20,040 מדענים. הם העריכו את איכות עבודתם (המדדים היו ציונים לסרטים וסדרות ב־IMDB לבמאים, מספר אזכורים למאמרים מדעיים למדענים, ומחירי יצירות אמנות במכירות פומביות לאמנים) ואז בדקו עד כמה היא מגוונת

זלאטן אינו היחיד שמפזר סביבו סיפורי ילדות קשה, כפי שעולה בין היתר ממחקר שפורסם באחרונה, ושבחן את הקשר בין מעמד חברתי לתפיסת עולם. החוקרים, מאוניברסיטת אדינבורו, בית הספר לעסקים ופוליטיקה בלונדון, ואוניברסיטת לונדון, שוחחו עם מאות עובדים, וגילו שאנשים עשירים ומצליחים מרקע פריבילגי (ממעמד הביניים ומעלה) נוטים להפריז בתיאורים של ילדות קשה, תכופות במעמד הפועלים, שבאמצעותם הם טווים סיפור של "מעוני לעושר". בבריטניה, שבה נערך המחקר, 50% מאנשי מעמד הביניים מציגים את עצמם כילדי מעמד ה

מגרשים נבנו בתוך אולמות ואיפשרו לילדים באזור להתאמן 24/7 במשך כל ימות השנה. אם פעם הצעירים באזור היו עושים סקי בחורף ובקיץ יוצאים למסעות ביערות, אז היום רבים מהם משחקים כדורגל לאורך כל השנה. המועדון בנה אקדמיה אותה מנהל גרג ברוטון, איש כדורגל אנגלי עם ניסיון בליגות הנמוכות באנגליה. הוא הביא איתו אנשי מקצוע מבריטניה, מאמנים ופיוזיותרפיסטים. המדיניות המוצהרת של המועדון היא "להעניק לצעירים נתיב ברור לקבוצה הבוגרת - אסור לבזבז אף כישרון".

ההשקעה המוקדמת החזירה "תשואה" מרשימה: 15 אלף הדולרים שהושקעו בכל אחד מילדי הגן בשנות השישים הובילו לתועלת של 195 אלף דולר לציבור על כל מבוגר בתחילת המאה הנוכחית. בחישוב הובאו בחשבון המסים שהם משלמים, והכספים שנחסכו למערכת הרווחה, הבריאות והחוק.

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני