הם גם הכינו שלט ב-AI שמטרתו לחגוג את הפשע שהביא להם את כל הגביעים, שהם אפילו לא חלמו עליהם ביציעים בסקונת'רופ, קרלייל או וואטאבר. הגאלגרים היו שם ושרו בשמחה על כל הניצחונות שהשיגו בבית של היריבה - שאולי איבדה הכי הרבה תארים בגללם - כשהם מנצחים 0-3.

ההצלחות של מנצ'סטר סיטי על המגרש הגיעו בזכות ההשקעה החכמה של הכספים המלוכלכים של אבו דאבי

אם כדורגל מקצועני קיים בשביל שמועדונים ימצאו את הדרך היעילה ביותר (כלכלית ומקצועית) לזכות התארים, אז מה שסיטי עשו היה פירוק הקונספט הזה לחלוטין. נמנעו ממיליוני אוהדי כדורגל בעולם רגעי שיא בצורת זכייה בתארים, חגיגות ברחובות, נסיעות למשחקים באירופה, זיכרונות טובים עם האנשים שהם אוהבים.

בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

על המגרש הוא יוכל לתת לריאל את כל מה שאין לה מאז שטוני קרוס פרש, ובחדר ההלבשה הוא יוכל לשקם את הנזק של הממזרים חסרי הכבוד

במשך ארבעה עד חמישה ימים בשבוע, השחקן מקיים שגרה של אמבטיות קרח וקריותרפיה בשילוב מיידי עם סאונה. הוא מקדיש 20 דקות מדי יום לעבודת גמישות אינטנסיבית של מכופפי הירך, המפשעה והשריר הדו-ראשי הירכי כדי למנוע קרעים חמורים.

חיילי RSF (קיצור של Rapid Support Forces) הוציאו להורג עשרות אם לא מאות אלפים באלימות אתנית מזעזעת - במיוחד בדארפור ואזורים כגון אל-פאשר. ערים שנכבשו על ידי RSF "טוהרו" על ידי כוחות שחוזקו ומומנו גם על ידי אבו דאבי. גם יש דיווחים על קברי אחים המוניים, מאות מקרי אונס וטיהור אתני פר-אקסלנס.

בכדורגל העולמי, קבוצת הכדורגל ניוקאסל יונייטד מהפרמיירליג נרכשה על ידי סעודיה וגם שפילד יונייטד בבעלות נסיך סעודי. לפי השמועות האחרונות, הסעודים רוצים לרכוש גם את אתלטיקו מדריד. כ-7 מיליארד דולר הושקעו בחסויות ושיתופי פעולה מסחריים - בין 2020 ל-2025 בלבד. ואם מחשבים את רכישת חברת EA, שמייצרת את משחקי הספורט הכי פופולריים בעולם - אז ההשקעה הסעודית בספורט העולמי היא לא פחות מ-100 מיליארד דולר.

המשמעות של עומס המשחקים היא ששחקנים "יכנסו בקיר" או "יפלו מהצוק" בגיל מוקדם יותר מאשר קודמיהם. מה זאת אומרת? זוכרים את אלכסיס סאנצ'ס? בעשור הקודם הוא שיחק כמה עונות רצופות ברמה הכי גבוהה בעולם. הוא שיחק בכל טורניר קיץ עם הנבחרת שלו צ'ילה והסגנון הפיזי שלו הוביל את ארסנל לצמרת וגם לתארים. אבל אם מ-2014 עד 2018 היה בין השחקנים הכי טובים בעולם, ב-2018 השחקן הזה פשוט נעלם.

מצד אחד, מגדלים את השחקנים "מאוד פרא" כפי שאוהד אומר, אבל מצד שני כל ילד - מהשחקן הכי טוב בקבוצה ועד השחקן ה-25 - יושבים עם מאמנים ועובדים אינדיבידואלית על המשחק שלהם.

במקביל להתרוממות הקבוצות בבעלות כספי הנפט והגז המזהמים, מנצ'סטר יונייטד מסמלת את הקריסה של הכדורגל בבעלות מקומית. המועדון המסורתי, שבמשך שנים נוהל על ידי אוהדים מקומיים אמידים, שבנו תרבות מועדון חזקה, הפך לצל של עצמו. הוא מנוהל עלי די אנשי עסקים מערביים רקובים מחמדנות שפועלים בראש ובראשה למען האינטרסים שלהם ולא עבור מוסד הכדורגל שקיים הרבה לפניהם ויהיה קיים הרבה אחריהם

וכיוון ששקרן נותר שקרן, התגובה של סיטי לחקירה של הפרמייר ליג היתה שקר בוטה: "הופתענו מהגשת כתב האישום, הגשנו כמות אדירה של חומרים שלא ניתן להפריכם". זו לא הפעם הראשונה שסיטי משקרת בבוטות, אם בקשר להפרות חוק או בכלל. למשל, בכל מה שקשור למספר האוהדים במגרש: הקבוצה מדווחת על קהל גדול יותר מזה שמגיע בפועל למשחק — פערים שהגיעו לכדי 7,500 איש, על פי משטרת מנצ'סטר. למה לשקר לגבי מספר האוהדים? כדי להקפיץ את ההכנסות הטבעיות. לא שזה הזיז משהו לאוהדי סיטי:

ב־1936 המשטר הנאצי אירח את המשחקים האולימפיים, במאמץ להרדים את העולם באשר לכוונותיה של גרמניה. במקביל למשחקים נבנה בסמוך לברלין מחנה ריכוז, ויובאו כמויות אדירות של פלדה לייצור נשק

ב־2012, חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ערכו שורת ניסויים שניסו לבחון את הקשר בין מעמד סוציו־אקונומי להתנהגות חברתית ואתית. בניסויים התברר שנהגים מהמעמד הגבוה "חתכו" בכביש נהגים אחרים, פי ארבעה יותר מאשר נהגים מהמעמדות הנמוך והבינוני. נהגי המעמד הגבוה גם עצרו פחות במעברי חציה להולכי רגל. בניסוי אחר גילו החוקרים שבני המעמד הגבוה מפגינים רמה אתית נמוכה יחסית בראיונות עבודה ובמערכות יחסים עם אנשים במעמד נמוך יותר, ובעוד ניסוי התברר שבני המעמד הגבוה רימו יותר מבני מעמד

אופ"א הבינה שרגולציית השכר שלה לא אפקטיבית, ולכן בחנה תקרות שכר ומס יוקרה. אך לבסוף התפשרה עם המועדונים החזקים על שינוי שמשמר את חוסר ההגינות שבשיטה

לפריז סן ז'רמן יש כוכבי־על נוצצים יותר, אבל הם אינם מייצרים כדורגל שלם ודומיננטי כמו זה של סיטי. מנצ'סטר יונייטד הוציאה לא פחות כסף על הסגל שלה, אבל לא מתקרבת לפסגה. לצ'לסי יש סגל ומאמן מצוינים, אבל היא לא זכתה באליפות מאז 2017. סיטי של גווארדיולה היא אופרה אחרת

הכדורגל המקצועני הגיע לצומת דרכים היסטורי. דרך אחת עוברת בטורנירים אינסופיים, שחקנים מותשים, ובעלי קבוצות שמוכרים את אלה, ואת העקרונות המוסריים של עצמם. הדרך השנייה עוברת בלוח שנה עם הגיון מקצועי ומדעי, עם קבוצות שמנוהלות היטב, ועם רגולציה שמונעת מהמשפחות העשירות בעולם לעשות מה שבא להן כדי לזכות בכל השחקנים ובכל התארים

צריך להבין שצעקות בכדורגל ילדים הן פשוט לא כלי לגיטימי. כן, פה ושם יש צעקות בכדורגל - אפילו בכדורגל ילדים. קורה. הרוחות סוערות. שערים נכבשים. שערים נפסלים. אפילו מותר לקלל את השופט מרוב תסכול. אבל צעקות תכופות כדרך להעברת מסר או חינוך - הן פשוט לא לגיטימיות. באייאקס ובמנצ'סטר סיטי, למשל, אוסרים על המאמנים להרים את הקול. מאמנים שצורחים פשוט מפוטרים.

שחיתות היא הסרטן של הכלכלה הגלובלית. היא עולה לה, לנו, 2.6 טריליון דולר בשנה. כשמדברים על שחיתות, בדרך כלל חושבים על פוליטיקאים ותאגידי ענק — אבל "מסמכי פנמה", שנחשפו ב־2016, הראו את ההשפעה הרחבה ורבת העוצמה שיש לתעשייה הפיננסית. השפעת השחיתות הגלובלית על בריאותנו, ביטחוננו ורווחתנו הוכחה בעשרות מחקרים: אזרחי מדינות המוגדרות "מושחתות" הם בריאים פחות, פסימיים יותר ואלימים יותר.

זה קשור הרבה ליכולות הטקטיות של פפ, אבל לא פחות מכך, גם ליכולות האנושיות שלו. "גווארדיולה הוא אדם אמפתי שמאוד מתעניין באנשים שעובדים איתו, ומוכן להתפשר ולהתאים את עצמו", הסביר הביוגרף שלו, מרטין פרנאו. "הוא מהיר מאוד בלזהות מה אחרים מרגישים ופועל לפי זה".