בכדורגל הבינלאומי ברמות הכי גבוהות יש גם עניין של חיבור חדר הלבשה שמורכב מ-20-25 שחקנים שכל אחד מגיע מתרבות שונה ולכן גם הפסיכולוגיה שלו שונה. והחיבור האנושי הזה הוא לא קל - בטח לא באווירה שדורשת ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. ולכן היתרון היחסי לא יהיה ב-AI (שכולם בסופו של דבר יעשו) אלא במציאת האדם או איש המקצוע שמייצר חיבור אנושי חזק יותר. בין עם זה פסיכולוג, פסיכותרפיסט או "מאמן אמפתיה".

על המגרש הוא יוכל לתת לריאל את כל מה שאין לה מאז שטוני קרוס פרש, ובחדר ההלבשה הוא יוכל לשקם את הנזק של הממזרים חסרי הכבוד

במשך ארבעה עד חמישה ימים בשבוע, השחקן מקיים שגרה של אמבטיות קרח וקריותרפיה בשילוב מיידי עם סאונה. הוא מקדיש 20 דקות מדי יום לעבודת גמישות אינטנסיבית של מכופפי הירך, המפשעה והשריר הדו-ראשי הירכי כדי למנוע קרעים חמורים.

חיילי RSF (קיצור של Rapid Support Forces) הוציאו להורג עשרות אם לא מאות אלפים באלימות אתנית מזעזעת - במיוחד בדארפור ואזורים כגון אל-פאשר. ערים שנכבשו על ידי RSF "טוהרו" על ידי כוחות שחוזקו ומומנו גם על ידי אבו דאבי. גם יש דיווחים על קברי אחים המוניים, מאות מקרי אונס וטיהור אתני פר-אקסלנס.

בכדורגל העולמי, קבוצת הכדורגל ניוקאסל יונייטד מהפרמיירליג נרכשה על ידי סעודיה וגם שפילד יונייטד בבעלות נסיך סעודי. לפי השמועות האחרונות, הסעודים רוצים לרכוש גם את אתלטיקו מדריד. כ-7 מיליארד דולר הושקעו בחסויות ושיתופי פעולה מסחריים - בין 2020 ל-2025 בלבד. ואם מחשבים את רכישת חברת EA, שמייצרת את משחקי הספורט הכי פופולריים בעולם - אז ההשקעה הסעודית בספורט העולמי היא לא פחות מ-100 מיליארד דולר.

המשמעות של עומס המשחקים היא ששחקנים "יכנסו בקיר" או "יפלו מהצוק" בגיל מוקדם יותר מאשר קודמיהם. מה זאת אומרת? זוכרים את אלכסיס סאנצ'ס? בעשור הקודם הוא שיחק כמה עונות רצופות ברמה הכי גבוהה בעולם. הוא שיחק בכל טורניר קיץ עם הנבחרת שלו צ'ילה והסגנון הפיזי שלו הוביל את ארסנל לצמרת וגם לתארים. אבל אם מ-2014 עד 2018 היה בין השחקנים הכי טובים בעולם, ב-2018 השחקן הזה פשוט נעלם.

מצד אחד, מגדלים את השחקנים "מאוד פרא" כפי שאוהד אומר, אבל מצד שני כל ילד - מהשחקן הכי טוב בקבוצה ועד השחקן ה-25 - יושבים עם מאמנים ועובדים אינדיבידואלית על המשחק שלהם.

ב־1936 המשטר הנאצי אירח את המשחקים האולימפיים, במאמץ להרדים את העולם באשר לכוונותיה של גרמניה. במקביל למשחקים נבנה בסמוך לברלין מחנה ריכוז, ויובאו כמויות אדירות של פלדה לייצור נשק

ב־2012, חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ערכו שורת ניסויים שניסו לבחון את הקשר בין מעמד סוציו־אקונומי להתנהגות חברתית ואתית. בניסויים התברר שנהגים מהמעמד הגבוה "חתכו" בכביש נהגים אחרים, פי ארבעה יותר מאשר נהגים מהמעמדות הנמוך והבינוני. נהגי המעמד הגבוה גם עצרו פחות במעברי חציה להולכי רגל. בניסוי אחר גילו החוקרים שבני המעמד הגבוה מפגינים רמה אתית נמוכה יחסית בראיונות עבודה ובמערכות יחסים עם אנשים במעמד נמוך יותר, ובעוד ניסוי התברר שבני המעמד הגבוה רימו יותר מבני מעמד

אופ"א הבינה שרגולציית השכר שלה לא אפקטיבית, ולכן בחנה תקרות שכר ומס יוקרה. אך לבסוף התפשרה עם המועדונים החזקים על שינוי שמשמר את חוסר ההגינות שבשיטה

לפריז סן ז'רמן יש כוכבי־על נוצצים יותר, אבל הם אינם מייצרים כדורגל שלם ודומיננטי כמו זה של סיטי. מנצ'סטר יונייטד הוציאה לא פחות כסף על הסגל שלה, אבל לא מתקרבת לפסגה. לצ'לסי יש סגל ומאמן מצוינים, אבל היא לא זכתה באליפות מאז 2017. סיטי של גווארדיולה היא אופרה אחרת

הכדורגל המקצועני הגיע לצומת דרכים היסטורי. דרך אחת עוברת בטורנירים אינסופיים, שחקנים מותשים, ובעלי קבוצות שמוכרים את אלה, ואת העקרונות המוסריים של עצמם. הדרך השנייה עוברת בלוח שנה עם הגיון מקצועי ומדעי, עם קבוצות שמנוהלות היטב, ועם רגולציה שמונעת מהמשפחות העשירות בעולם לעשות מה שבא להן כדי לזכות בכל השחקנים ובכל התארים

צריך להבין שצעקות בכדורגל ילדים הן פשוט לא כלי לגיטימי. כן, פה ושם יש צעקות בכדורגל - אפילו בכדורגל ילדים. קורה. הרוחות סוערות. שערים נכבשים. שערים נפסלים. אפילו מותר לקלל את השופט מרוב תסכול. אבל צעקות תכופות כדרך להעברת מסר או חינוך - הן פשוט לא לגיטימיות. באייאקס ובמנצ'סטר סיטי, למשל, אוסרים על המאמנים להרים את הקול. מאמנים שצורחים פשוט מפוטרים.

שחיתות היא הסרטן של הכלכלה הגלובלית. היא עולה לה, לנו, 2.6 טריליון דולר בשנה. כשמדברים על שחיתות, בדרך כלל חושבים על פוליטיקאים ותאגידי ענק — אבל "מסמכי פנמה", שנחשפו ב־2016, הראו את ההשפעה הרחבה ורבת העוצמה שיש לתעשייה הפיננסית. השפעת השחיתות הגלובלית על בריאותנו, ביטחוננו ורווחתנו הוכחה בעשרות מחקרים: אזרחי מדינות המוגדרות "מושחתות" הם בריאים פחות, פסימיים יותר ואלימים יותר.

זה קשור הרבה ליכולות הטקטיות של פפ, אבל לא פחות מכך, גם ליכולות האנושיות שלו. "גווארדיולה הוא אדם אמפתי שמאוד מתעניין באנשים שעובדים איתו, ומוכן להתפשר ולהתאים את עצמו", הסביר הביוגרף שלו, מרטין פרנאו. "הוא מהיר מאוד בלזהות מה אחרים מרגישים ופועל לפי זה".

אדריאה חשש שגווארדיולה לא יוכל לקחת את אותה פילוסופיה לבאיירן מינכן ולכן המליץ לו לוותר על הדת שלו (קרויפיזם) ולאמץ את המדע. "המלצתי לו לבקר ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), מרכז החדשנות המוביל בעולם" הסביר השף הקטלוני לפרנאו. "רציתי שיפגוש שם את ישראל רואיס, סגן הנשיא שם ושיראה את העבודה שהם עושים במחלקת הטכנולוגיה והעיצוב. רציתי שיגיע ל-MediaLab. הרגשתי שזה יעזור לו לפתח את המתודולוגיות שלו".

לפי פפ גווארדיולה, "כדורגל הוא עניין של חללים, בו המערך של הקבוצה לא חשוב; הכי חשוב זה מבנה הקבוצה, התנועה הקולקטיבית של כולם והיכולת של השחקנים לחפש חללים פנויים". הוא מסביר: "אם השחקנים קוראים את המגרש ואת מיקום השחקנים היריבים, אפשר לתקוף באופן מושלם בלי קשר למערך. אם אתה משחק עם שני קשרים הגנתיים או שלושה מאחורה, זה לא משנה - אתה תמיד תהיה תלוי בתנועה של הקבוצה היריבה ושל השחקנים שלה, וביכולת של השחקנים שלך לקרוא נכון את החללים שנוצרים בעקבות תנועת היריבים".

סגנון האימון הזה הוא מסובך. המאמן חייב להיות מודע כל הזמן לאימפקט של מיקום הכדור על מבנה הקבוצה במשחק. הוא חייב להכיר את המאפיינים והאיכויות של כל שחקן כדי להכניס אותם לתוך "המערך" שלא קיים בעצם - אלא בנוי על תפיסות והוראות שקשורות למיקום ולא לתפקיד. הוא צריך לדעת איך לתקשר את כל הקונספטים המסובכים ולרדד אותם להוראות והמלצות לשחקניו. הכלים לאימון כזה הם רבים - ציור הקווים על המגרש, בדומה לפפ; תקשורת רבה, תרגילים שמדמים מצבי משחק ועוד. בדרך כלל לוקח זמן להטמיע את השיטה ואז ליי

מנצ'סטר סיטי שברה את רוב שיאי הפרמיירליג האפשריים בעונה שעברה. שיא הנקודות (100), שיא הניצחונות (32), שיא הפרש שערים (79), שיא הפרש נקודות מהמקום השני (19), הכי הרבה שערים (106), רצף הניצחונות הארוך ביותר (18), הכי הרבה מסירות בעונה (28,242) ורק 153 דקות שבהן היתה בפיגור (גם שיא פרמיירליג). אבל כל ההישגים הנדירים הללו של סיטי לא עוזרים לה לעשות משהו שלא הצליחו לעשות בפרמיירליג מאז 2009: לזכות באליפות שנייה ברציפות.

אז ייתכן מאוד שהוא צודק בחלק מהתלונות שלו. אין במועדון מנהל ספורטיבי שיודע לעבוד על רכישת שחקנים מתאימים במהלך החודשים בהם המאמן צריך להתמקד במשחק הבא, ואין קו מחשבה ברור ברכישות. ובכל זאת, מוריניו בעצמו אחראי על בניית הסגל הזה וקשה להתלונן על כך שלא הושקעו בסגל הקיים כספים גדולים.