כמובן שזו לא בעיה רק בכדורגל הישראלי. תרבות הנסיכים הישראלים היא פגע רע. הרי כולם מכירים את הילד הזה – ה"נסיך" מגיל 0 שלא יכול לעשות טעות בחייו כי הוא מושלם עיניים של אמא. ואם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה וואי וואי וואי, הנסיך הופך לאיכס – אבל לא בעיני האמא כמובן.

כשהקטארים התחילו לשפוך כסף על הכדורגל העולמי הם ממש רצו שפגישה מדינית חשובה "תבלע" בתוך אירוע כדורגל. מצד שני, הם רכשו את הכדורגל כי הם רצו את המיקרופון הכי גדול בעולם כדי להראות לכולם שהם שועי עולם. זו האסטרטגיה המוצלחת למדי שלהם כבר יותר מעשור: להפוך את הקבוצה שלהם לשואו כל כך גדול, שידברו על זה ולא על כל הדברים האחרים שהם עושים עם הכסף שלהם - דברים כמו מימון טרור. ככה עובד ספורטס-וושינג. והוא עובד כל כך טוב שאפילו בערוץ הישראלי ששידר את הגמר לא הזכירו את העניין הפעוט הזה.

למי יש אינטרס להחליש ככה את הצבא והחברה הישראלית? למדינת אויב כמו קטאר כמובן. אותה מדינה שהצליחה להשתלט על עולם הכדורגל ועכשיו, כך נראה לפי כל הגילויים בפרשת קטארגייט, השתלטה על לשכת ראש הממשלה. דעה

אז ברור, האובדן שלו הוא קודם כל אובדן אנושי בלתי נתפס. המשפחה איבדה שני ילדים בתאונה ואי אפשר בכלל להשוות את המשמעויות של כך על המשפחה, על אשתו הטרייה או על הקהילה שלו להשפעות על מועדון או משחק, אבל צריך לומר שמותו של ז'וטה הוא ככל הנראה המוות המשמעותי ביותר של שחקן פעיל על אחת מחמש הקבוצות הכי בכירות בכדורגל עולמי.