לפני משחקים, גם משחקי בית, כולם ישנים במלון. ולכל פעילות של הקבוצה, השחקנים מתבקשים להגיע עם הביגוד של המועדון ולא לעשות "תצוגת אופנה" כמו בשנים שלפני פליק. כדי להגביר את הגיבוש, פליק דרש משחקניו לצמצם את משחקי ה-EAFC ולשחק יותר פינג-פונג וכדורסל ביחד. את חופשת הקיץ שלהם, רוב השחקנים עשו ביחד.

לוסטיג ניהל שלושה קמפיינים אולימפיים. הוא הצטרף לוועד האולימפי כמנכ"ל אחרי הקמפיין האולימפי הלא טוב בלונדון 2012. הוא התחיל לבדוק מה השתבש במשחקים הללו שהסתיימו ללא מדליה. אבל לא ניתח רק את המשחקים עצמם אלא את כל התוצאות של המחזור האולימפי 2012

הישראלים מאבדים את הלגיטימיות שלהם בגלל פעולות של הממשלה שלנו. ברור שיש גם אנטישמיות קלאסית נגדנו בכל המיקס הזה, אבל בתור אחד שעובד מול אירופאים כל הקריירה שלו - זה אף פעם לא היה גרוע כמו שזה גרוע עכשיו.

העניין הוא שהוא לא כל כך התאים את עצמו, כנראה, למציאות המשתנה בכדורגל. הקריירה של מוריניו, כיום בן 62, דעכה, ככל הנראה, בגלל שהוא התגבר מדי שנה אבל הכדורגלנים נשארו פחות או יותר באותו הגיל. הדורות התחלפו והוא מצא את זה יותר ויותר קשה לתקשר איתם באותה רמה כפי שתקשר עם הכדורגלנים מהדור הקודם. הוא לא מנהל האנשים הראשון שחווה פגיעה כזו בעבודה שלו.

הוא סופג אש על כך שלא הניף אף תואר כבר חמש שנים, אבל הביקורות הקטלניות על מאמן התותחנים מפספסות את שלל האיכויות של האיש שהפך במו ידיו את ארסנל לאחת הקבוצות הטובות בעולם

כבר ב-2019 מחקר ארוך טווח של אוניברסיטת גלזגו גילה שכדורגלנים מקצוענים מצויים בסיכון גדול פי חמישה לחלות באלצהיימר, פי ארבעה ללקות בניוון מוטורי, ופי שניים לפתח פרקינסון, לעומת שאר האוכלוסייה. אם זה לא מספיק, החוקרים הסקוטים מצאו CTE בכ־75% מהמוחות של כדורגלני עבר — אותה תסמונת שהתגלתה ב־99% ממוחות שחקני הפוטבול שנבדקו, ושאחראית לנזקים החמורים שהם סובלים מהם, ושהתפרסמו בשנים האחרונות.

זריקות החוץ הארוכות - כאלו שנראות כמעט כמו בעיטה חופשית שמורמת במהירות לתוך הרחבה - הפכו לנפוצות בהרבה. זו כבר לא טקטיקה של קבוצות קטנות עם שחקנים גדולים פיזית - הרבה קבוצות, בעיקר החכמות - משגרות הוצאות חוץ לאזורים מסוכנים ברחבה, משתמשות בתרגילים בהוצאות חוץ ומנצלות את העובדה שאין נבדל בזריקת חוץ כדי לעשות מניפולציות על ההגנה.

ולכן הם גם לא רוצים להדיח את נתניהו, כי נתניהו עושה בדיוק את מה שהם רוצים להשיג - כולל להשמיד את התדמית הישראלית עם כל מיני אמרות על כך שאנחנו "סופר-ספרטה", וכל מיני חזיונות על "בוננזה נדל"נית" של שרים ומופרעים אחרים בממשלה.

כך, שחקן בונדסליגה - שגם משחק פחות משחקים בעונה (בבונדסליגה יש 18 קבוצות ולא 20 כמו בפרמיירליג), יש לו פגרת חורף מפנקת וכמעט אין לו "שבועות אנגליים" (שבועות עם משחק בסופ"ש ומשחק באמצע השבוע) - מגיע לפרמיירליג ויכול להיתקל בקושי להסתגל לאינטנסיביות ולסגנון המשחק של הליגה האנגלית.

הכדורגל גם היה בקצב שהוא התקשה להשתלב בו. הוא בקושי תקשר עם חבריו לקבוצה ולא הרגיש מחויבות של המועדון לקדם אותו. אבל כשיש לך מקור מוטיבציה כמו אמא שלא אכלה בשביל שתוכל לשחק כדורגל, הקשיים הם רק מכשולים בדרך להצלחה.

באוניבסיטת וולברהמפטון, שם בדקו את הנתונים של גופי השחקנים במחלקה ביו-סטטיסטית, אמרו ש"כדורגלנים כיום הם בעלי גוף רזה ודק" בטח ובטח ביחס לשחקנים "היותר שרירים ועבדים בשנות השבעים, שמונים, תשעים ותחילת האלפיים". לפי פרופ' אלן נוויל מאוניברסיטת וולבהרמפטון: "השחקנים כיום הם הרבה יותר כמו ספורטאי סיבולת". כלומר כדורגלן ברמה הכי גבוהה כיום צריך להיות בעל גוף של רץ באולטרה-מרתונים או תריאטלוניסט. ועדיף שיהיה גבוה כי אז הוא מכונת לחץ טובה יותר והרבה יותר יעיל במצבים נייחים.

המשמעות של עומס המשחקים היא ששחקנים "יכנסו בקיר" או "יפלו מהצוק" בגיל מוקדם יותר מאשר קודמיהם. מה זאת אומרת? זוכרים את אלכסיס סאנצ'ס? בעשור הקודם הוא שיחק כמה עונות רצופות ברמה הכי גבוהה בעולם. הוא שיחק בכל טורניר קיץ עם הנבחרת שלו צ'ילה והסגנון הפיזי שלו הוביל את ארסנל לצמרת וגם לתארים. אבל אם מ-2014 עד 2018 היה בין השחקנים הכי טובים בעולם, ב-2018 השחקן הזה פשוט נעלם.

זה הסיפור של הכדורגל הספרדי. לא רק שריאל מדריד וברצלונה שולטות מקצועית בלה ליגה כבר עשרות שנים, הן מייצרות הכי הרבה שחקנים מקצוענים לחמש הליגות הגדולות ולפי הדו"חות האחרונים, שתיהן מייצרות כמעט חצי (48%) מהכנסות הליגה הספרדית (3.76 מיליארד דולר). והמגמה הזו הולכת רק להחריף.

אולי ה-NBA לא תמצא אותו אשם, אולי יצליחו למצוא איזה שעיר לעזאזל בתוך הקליפרס - סביר להניח שלא ימצאו "אקדח מעשן" - אבל לא יהיה אוהד כדורסל אחד בעולם הזה שיחשוב שבאלמר חף מפשע.

אפרופו "הבעלות של נוטינגהאם" - מרינאקיס גם היה מעורב מאוד בשוק השחקנים הקיץ. הוא הביא לנוטינגהאם שלושה שחקנים מבוטאפוגו בעסקאות מפוקפקות עם ג'ון טקסטור, הבעלים של ליון ולשעבר של קריסטל פאלאס, ששיתף פעולה עם נוטינגהאם פורסט בבית המשפט לערעורים בספורט (CAS) כדי שליון ופורסט ישחקו בליגה האירופאית וקריסטל פאלאס, שהעפילה לליגה האירופאית דרך הזכייה שלה בגביע האנגלי, תשחק בליגה האזורית.

סביר להניח שהשחקנים האלה - כמעט כולם צעירים עם ערך רב במכירה (עוד מעט נגיע לזה) - יקבלו מצ'לסי בחמש השנים הבאות סכום של כ-300 מיליון יורו. את סכומי הרכישה וסכומי המשכורת מחברים ומחלקים בחמש כך שההוצאה של צ'לסי על רכש העונה לא נרשמת כ-328 מיליון יורו אלא כ-125.6 מיליון יורו. ואת ההוצאה הזו אפשר להגדיר בחשבונות כ"פחת" ועל פחת הבעלים בארה"ב, בגלל קוד המס שם וההטבות שממשל טראמפ מחלק למליארדרים ותאגידים, יכולים לקבל זיכויי מס מפעילויות אחרות של הקרנות והמיליארדרים שמנהלים את צ'לסי