אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

הביג-מן, שחתם ב-2022 על חוזה "סופר-מקס" בשווי 264 מיליון דולר לחמש שנים, ירוויח בעונה הקרובה 59 מיליון דולר ומחזיק כאמור באופציית שחקן על סך 62.84 מיליון ב-2027/28. על פניו, הוא יוכל להצטרף לכל קבוצה בקיץ הבא, כשיהיה בן 32. מנגד, הוא גם יכול לצאת מהחוזה ולחתום על ההסכם הגדול בהיסטוריה של הליגה: חמש שנים בשווי 359.5 מיליון דולר, שבמסגרתו ירוויח בממוצע כמעט 60 מיליון בשנה. זה הרבה יותר משתלם מאשר "הארכת ותיקים" (280-278 מיליון דולר לארבע שנים).

ההסכם של 2023 שינה לחלוטין את מדרגות מס המותרות והפך אותן לעונשיות באופן קיצוני, בעיקר עבור "עבריינים חוזרים" - קבוצות ששילמו את המס בשלוש מארבע העונות הקודמות. מכיוון שהסינר השני ממוקם יותר מ-21 מיליון דולר מעל קו המס הסטנדרטי (200.43 מיליון דולר לעונה הקרובה), כל דולר שמוצא מעליו ממוסה במדרגות הגבוהות ביותר. ככל שקבוצה חורגת יותר אל תוך המס, כך המדרגות מזנקות.

הזעם הזה מתורגם גם לתחילת פעולה של ארגון השחקנים (NBPA). על פי דיווחים, הארכת החוזה נתפסת בארגון כתמרור אזהרה חמור. תחת חוקי "הסינר השני" (Second Apron) הנוקשים של ה-CBA הנוכחי, קבוצות שעוברות את רף השכר סופגות סנקציות קשות שמאוד מגבילות את הגמישות בשוק ומייקרות את עלות הסגל. נציגי השחקנים מודאגים מאוד מכך שחוקי הליגה מאלצים בפועל כוכבי-על לוותר על הון עתק רק כדי לאפשר לקבוצות שלהם להישאר תחרותיות.

שוב, גם בעונה שעברה, כשקיבל את המושכות וסיפק הופעות היסטוריות, דברים טובים נטו לקרות כשהוא ירד לספסל (הקבוצה קלעה יותר וספגה פחות). כל המדדים המתקדמים (VORP, BPM וכו') הראו שהוא אינו נמנה עם 15 או אפילו 20 השחקנים הטובים בליגה. ובמשחק השביעי והמכריע בסדרה נגד פילדלפיה, כשג'ייסון טייטום נעדר, בראון אולי קלע 33 נקודות, אך הקבוצה הייתה במינוס 16 ב-40 הדקות בהן שותף. החבורה ממוסצ'וסטס ניצחה את עשר הדקות שבהן הוא נח בתוצאה 14:21.

לסיכום, אל תדאגו לאבדיה. ההכנסה שלו עד כה מהקריירה ב-NBA, היא כ-50 מילון דולר (כ-20 מיליון דולר מחוזה הרוקי שלו עם וושינגטון וויזארדס ושתי עונות לתוך חוזה לארבע עונות בשווי 55 מיליון דולר). הוא חתום על החוזה עד 2028 אבל כבר בקיץ 2027 יוכל לחתום על חוזה חדש ואם ימשיך לשחק כמו שהוא משחק כיום, יכול מאוד להיות שירוויח בעונה מה שהרוויח עד כה בקריירה - אפילו יותר.

ההשוואה הכי מחמיאה לאבדיה זו ההשוואה לשחקנים שמרוויחים כמו הכוכב הישראלי. דני אבדיה הוא, כאמור, שחקן של כמעט 26 נקודות למשחק, 6.7 ריבאונדים למשחק, 5.2 אסיסטים ו-PER של 20.6 כאשר ה-Win Share שלו הוא 1.6. הוא מרוויח פחות מ-15 מיליון דולר בעונה.

ההחלטה של הליגה הטובה בעולם להטיל סנקציות ספורטיביות על מי שחושב שאפשר לפתור את כל בעיית בניית הקבוצה עם תשלום מס משמעותי תוביל למהפכה

זה לא שונה בהרבה מהיחס לאיגודי עובדים, שסובלים מתדמית ירודה אף שרבים מהם השיגו למאוגדיהם זכויות שעובדים בודדים לא הצליחו להשיג. סקר שנערך בארצות הברית ב־2018 גילה ש־53% מהנשאלים רואים באופן חיובי את תאגידי הענק, ו־55% רואים באופן חיובי את איגודי העובדים — אף שהיחלשות האיגודים מביאה להיחלשות מעמד הביניים, ושהנס הכלכלי האמריקאי בשנות החמישים והשישים התרחש כשהאיגודים האמריקאיים היו בשיאם. למה גופי תקשורת מייצרים לאיגודים תדמית ירודה? אולי מפני שהאיגודים עושים חיים קשים לבעליהם ש

ג'אסר מתאר את העבודה של הפרונט אופיס כ"בניית פאזל תלת־ממדי": "אתה חייב תמיד לבדוק כמה השחקן שלך שווה, כמה הוא יכול להשתפר, איך הוא יהיה וכמה הוא יהיה עוד שנתיים־שלוש־ארבע שנים. איך הוא יתאים לקבוצה ומה אפשר להשיג עבורו. אתה בונה תסריטים ואפשרויות, והכל תחת תקרת השכר. תשלום מס יוקרה תלוי בבעלים וכמה הוא מעוניין להשקיע מכיסו, אבל זה משהו שפוגע ברווחיות."

נהוג להשוות בין לברון ג'יימס, שעבר לאחרונה ללוס אנג'לס לייקרס, לבין מייקל ג'ורדן. אבל גם אם ג'יימס הוא לא הכדורסלן מספר 1 בכל הזמנים, ייתכן מאוד שהוא ייחשב לספורטאי מס' 1 בכל הזמנים - בעיקר בזכות מה שהוא עושה מחוץ למגרש

מייק זארן עובד בסלטיקס לצד דני איינג' כבר יותר מ־11 שנה. הוא כונה "נאמברז" (מספרים) על ידי קווין גארנט ו"סטאטס" על ידי עובדים במועדון. פול פירס כינה אותו M.I.T למרות שמעולם לא למד שם.