מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת אסקס מצא כי מבין כל השחקנים שהיו באקדמיות הבכירות בספרד בגילי 13-18 בעשור האחרון, רק 4% הצליחו לרשום הופעה בליגה הראשונה. 6% נוספים שיחקו בליגות נמוכות יותר, ואילו 90% הנותרים לא פיתחו שום קריירה בענף.

לפי נתוני פיפ"א וארגון השחקנים העולמי (FIFPro), השכר החציוני של כדורגלן מקצוען בליגה הראשונה עומד בפועל על כ-24 אלף דולר בשנה. בתרגום חופשי, מדובר בכ-7,500 שקלים בחודש - וזה אחרי הכשרה מפרכת של 10 עד 15 שנים. כשיוצאים מבועת הליגות הבכירות והנוצצות ביותר, מגלים כי רוב השחקנים מרוויחים שכר הדומה לזה של מעמד הפועלים או מעמד הביניים המקומי.

סוכנים מבטיחים להורים שהם מייצגים את מנצ'סטר סיטי, ברצלונה או אינטר ומוכרים להם הבטחות על ילד מיליונר בגיל 18. רבים לא עומדים בפיתוי ושולחים את הילד שלהם לאירופה בלי ליווי או מבוגר שדואג לו. מועדונים אירופאים שמחתימים שחקנים זרים בני 18 הזינו ומזינים את האשליות שמוכרים הפושעים לכדורגלנים הצעירים ולהוריהם.

המשמעות של עומס המשחקים היא ששחקנים "יכנסו בקיר" או "יפלו מהצוק" בגיל מוקדם יותר מאשר קודמיהם. מה זאת אומרת? זוכרים את אלכסיס סאנצ'ס? בעשור הקודם הוא שיחק כמה עונות רצופות ברמה הכי גבוהה בעולם. הוא שיחק בכל טורניר קיץ עם הנבחרת שלו צ'ילה והסגנון הפיזי שלו הוביל את ארסנל לצמרת וגם לתארים. אבל אם מ-2014 עד 2018 היה בין השחקנים הכי טובים בעולם, ב-2018 השחקן הזה פשוט נעלם.

כשחובבי הכדורגל מדברים בנימה מתנצלת על כך ש"זה דווקא טורניר נחמד", הם רק מעידים על חוסר החשיבות של גביע העולם למועדונים, אבל מי שצריכה לבקש סליחה היא פיפ"א, שמסכנת ביודעים לא רק את הקריירה, אלא גם את החיים של השחקנים