מאיירס הוסיף ששחקנים גדולים באמת יודעים איך לשחק בפלייאוף יותר טוב מאחרים. "בפלייאוף - התנועה הראשונה של שחקן גדול... אין אותה. הוא כמו שחקן בייסבול שהיריבה יודעת שהוא לא יכול לחבוט כדור מסובב והוא צריך להתמודד עם כדור מסובב אחרי כדור מסובב. כל התקפה. כל מה שהוא יודע לעשות הכי טוב? אין את זה יותר... חצי המטר הזה שהיה לך להתמקם בו בעונה הרגילה, הוא חצי ס"מ בפלייאוף. ויש הרבה שחקנים שקולעים מהשלוש ב-42% בעונה הרגילה אבל בפלייאוף לא יכולים לקלוע זריקה אחת.

תעשיית התעופה פיתחה תרבות שבה לא מתחרים על בטיחות, אלא אוספים כמות עצומה של מידע על כל טיסה, וחולקים אותו עם המתחרים. זה הפך את הטיסות המסחריות לאמצעי התחבורה הבטוח ביותר

מנגנון צמצום הפערים ב־NBA כולל את הדראפט, שבו הקבוצות הגרועות יכולות לגייס את השחקנים הכי טובים, ובצדו תקרת שכר, שקבוצות שעוברות אותה נקנסות במס המועבר לאלו ששמרו עליה. זה מגביר את התחרותיות ומשמר את הקהל

"מעולם לא היתה שלישייה כל כך מוצלחת בלמצוא את השחקן הכי חשוב על המגרש בכל מהלך", אומר פראן רוביו, ראש המחלקה הטכנית של חברת Ekkono, שמלמדת את המתודה של ברצלונה. "השחקן החשוב הוא זה עם הכי הרבה חללים לפניו או סביבו, חלל שבו הוא יכול לבצע פעולה יעילה לכיוון שער היריבה.

אדריאה חשש שגווארדיולה לא יוכל לקחת את אותה פילוסופיה לבאיירן מינכן ולכן המליץ לו לוותר על הדת שלו (קרויפיזם) ולאמץ את המדע. "המלצתי לו לבקר ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), מרכז החדשנות המוביל בעולם" הסביר השף הקטלוני לפרנאו. "רציתי שיפגוש שם את ישראל רואיס, סגן הנשיא שם ושיראה את העבודה שהם עושים במחלקת הטכנולוגיה והעיצוב. רציתי שיגיע ל-MediaLab. הרגשתי שזה יעזור לו לפתח את המתודולוגיות שלו".

הורסט, כך נראה, ראה את זה ככשל שוק ובנה קבוצה שבנויה משחקנים עם אישיות שמתאימה לאחווה הנדרשת מקבוצה אלופה. "בקבוצה יש שחקנים שאנחנו חושבים שיכולים לפתח אינטראקציות ואחווה ביניהם. כימיה קיימת בליגה, גם אחווה. זה יתרון עבורנו".

זה משהו שבאוניברסיטת KU Leuven הבלגית וחברת סטטיסטיקות הספורט SciSports ניסו להסביר בכנס סלואן לאנליטיקס בספורט שמתקיים מדי שנה באוניברסיטת MIT שבוסטון. KU ו-SciSports ניתחו 7,000 משחקים ב-7 ליגות שונות כדי לגלות אילו שחקנים הכי טובים תחת לחץ. במודל שלהם הם קבעו כמה פרמטרים שקובעים מה זה לחץ מנטלי על השחקנים.

כסף גדול הוא סיבה טובה לעזוב קבוצה שאתה אוהב, אבל לא סיבה מספיק טובה. עם זאת, להרגיש שהקבוצה שלך לא מאפשרת לך להיות הכי טוב במה שאתה היא סיבה מספיק טובה לנטוש. זה בדיוק מה שרובין ואן פרסי מארסנל מרגיש