למרות האנטישמיות שבה נתקל ואווירת התעמולה, באלטר תיאר מאוחר יותר את היותו חלק מאולימפיאדת 1936 כ"גולת הכותרת" וההישג המגדיר של חייו כספורטאי. הוא הגן על החלטתו לנסוע, באומרו שעבור ספורטאי, זכייתו במדליית זהב אולימפית זה מה שאנשים תמיד יזכרו. הוא לא חזר לארה"ב איש עשיר יותר או מוכר יותר - אבל גאה יותר ביהדותו ובהישגו הנדיר.

ב־1936 המשטר הנאצי אירח את המשחקים האולימפיים, במאמץ להרדים את העולם באשר לכוונותיה של גרמניה. במקביל למשחקים נבנה בסמוך לברלין מחנה ריכוז, ויובאו כמויות אדירות של פלדה לייצור נשק

בשנת 2000, כשחברי הנבחרת הרוסית לאולימפיאדה בסידני הגיעו לביקור בקרמלין, פוטין אמר לספורטאים: "ניצחונות בספורט עושים יותר לאיחוד האומה מאשר מאה סלוגנים של פוליטיקאים". הוא מינה מקורבים לתפקידים בכירים באיגודים והתאחדויות הספורט ומאז גם שומר על מערכות יחסים חמות עם הספורטאים הרוסים המובילים.