בדומה למדינות קומוניסטיות רבות לשעבר, אוליגרכים שהשתלטו על משאבי הטבע המקומיים החלו להזרים הון לטיפוח קבוצות נוצצות. בתחילת שנות האלפיים, קבוצת בוניודקור הדהימה את העולם כשמינתה למאמן את האגדה הברזילאית זיקו (ובהמשך את לואיס פליפה סקולארי), והחתימה את זוכה כדור הזהב לשנת 2002, ריבאלדו. מועדונים נוספים זכו להשקעות כבדות ואף רשמו הצלחות במפעלים היבשתיים.

ההשפעה של המהלך האסטרטגי של המיליארדר היתום מסראטוב על הכדורגל היתה עצומה. "אברמוביץ', עם הון מוערך של מיליארדים, היה יכול לבזבז כמה שהוא רוצה על שחקנים ומשכורותיהם. אם מישהו רצה להתחרות, הוא היה צריך למצוא משאבים דומים ולבזבז כסף דומה", אומר מונטגיו. "מועדונים היו צריכים להתעשר או למות במהלך ניסיונם להתעשר. אחרי אברמוביץ' כולם פתאום חיפשו בעלים מיליארדר, ומיליארדרים החלו לחפש מועדונים לצרכים אסטרטגיים".

"המערב רוצה שלום, רוסיה רוצה ניצחון" כתב קירצ'יק. "הרצונות הללו לא מותאמים. אבל סיפוח האי קרים, ההשתלטות על מזרח אוקראינה והמהלכים הרבים שפוטין עושה כנגד המערב הם מסר למערב. מסר שנכתב בדם... פוטין לא רוצה דבר מלבד שינוי מהותי בהליכים ההיסטוריים שהחלו ב-1989 כאשר מזרח ומרכז אירופה השיגו את החופש שלהם - ללא מלחמה".

ג'יימס מונטיגיו, עיתונאי וסופר אנגלי, סוקר את הכניסה של הסופר־מיליארדרים לכדורגל האנגלי. בדרך כלל הוא כותב ספרים וכתבות אופטימיות על אהבת המשחק במקומות הקשוחים בעולם — מהמזרח התיכון ועד צפון קוריאה. ואולם, כתיבת הספר, The Billionaires Club, מותירה אותו פסימי מאוד בקשר לכיוון של המשחק.

ולדימיר פוטין גייס את האוליגרכים והמיני-אוליגרכים כדי לקדם את הכדורגל הרוסי ולהפוך אותו לאחד החזקים בעולם. האם חוס הידינק וחניכיו יוכלו לקצור את הפירות כבר עכשיו?