קונטה גם נהנה מכך שנאפולי לא העפילה לתחרות אירופאית בעונה שעברה - מה שמאפשר לו להכין את שחקניו לכל משחק בצורה שהוא הכי אוהב: תרגול רפטטיבי "על יבש" (11 שחקני הרכב על המגרש לבדם) של הטקטיקה הנבחרת לקראת המשחק בסופ"ש.

לפי המחקר הזה ומחקרים אחרים שנוגעים יותר לכדורגל, האשמה תכופה מדי של השופטים או התעסקות ארוכה יותר מדי ביריבים, תוביל לדעיכת הגיבוש הקבוצתי ולאובדן האמון במאמן. אולי המודוס אופרנדי הזה של מוריניו (תקיפת גורמים חיצוניים) הוא זה שמנע ממנו להישאר יותר משלוש שנים בקבוצות שאימן?

"עשיתי אימונים קשים בגובה של סולט לייק סיטי כשהייתי באברטון, זה היה נורא. עשיתי טירונות קרבית עם הארטפול — זה היה גרוע יותר. בווסטהאם עשינו ריצות ארוכות בתחילת העונה ואז אימוני ספרינטים נוראיים במהלכם. היו לי כמה אימונים ברוטליים במהלך הקריירה", אמר דון הוצ'יסון, שחקן פרמיירליג לשעבר וכיום פרשן ב־ESPN, שעשה את התרגילים של קונטה. "אבל התרגילים של צ'לסי — בהתחלה לא חשבתי שהם נוראיים אבל וואו, זה היה קשוח במיוחד".

ההקדמה בניחוח פיצה היא לקראת המפגש של גווארדיולה עם המאמן האיטלקי הבכיר בעולם כיום, אנטוניו קונטה, מאמן צ'לסי. מאמן מנצ'סטר סיטי מחזיק מקונטה וכותב הביוגרפיה שלו, מרטי פרנאו סיפר: "אני זוכר ששאלתי אותו אילו שני מאמנים הם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר והוא ענה ללא היסוס: '(תומאס) טוכל וקונטה'". לפי פרנאו: "פפ רואה הרבה בעצמו בקונטה. התשוקה שלו, האגרסיביות שלו, מוסר העבודה שלו, האינטנסיביות והתחרותיות". פפ בעצמו אמר: "לקונטה כדורגל מאוד שונה משלי אבל עקרונות העמדות במגרש דומה"

מוריניו אף פעם לא היה שחקן כדורגל רציני אך בעבר זה לא הפריע לו. כששאלו אותו "מה ההבדל בינך לבין מאמנים שהיו שחקנים גדולים?"הוא ענה בביטחון ש"לי היה יותר זמן ללמוד". הוא הפך את החיסרון שלו, העובדה שלא היה שחקן, ליתרון.