"אז, מאיזה גיל האירופאים תופסים מאיתנו פער?" שאל אותי אבא של ילד בקבוצת כדורגל של ילדים בני 10. "זה בגלל שהם הופכים ל'חיות?' ואנחנו נשארים גמדים". לא. זה לא בגלל שהם חיות. זה בגלל שמלמדים אותם איך לשחק כדורגל ולא איך לנצח

באחד הפרקים, קלווין גם כותב "11 חוקים להישרדות בכדורגל". החוקים, שהוא ניסח עם מנהלי אקדמיה שהוציאו שחקנים רבים לקבוצות הבוגרות, הם לשחקנים שמנסים לעשות את המעבר הקשה מאוד בין קבוצת נוער לקבוצת בוגרים.

נייקי החתימה אותו כבר בגיל 10, צ'לסי חטפה אותו לפני שלל המחזרות ובגיל 18 הוא כבר מזמן מסומן כ-"מלאנדרו" הבא של נבחרת ברזיל

"אנחנו רוצים שחקנים בריאים מנטלית ופיזית. אנחנו רוצים שחקנים שיודעים לתקשר אחד עם השני, אנחנו רוצים מקום בטוח שבו מאמנים, שחקנים מודעים אחד לשני, אמפתיים אחד לשני, יכולים לתקשר אחד עם השני. יש לנו כאן באקדמיה ילדים מגיל 9 עד גברים צעירים בגיל 23. איך הם יכולים ללמוד אחד מהשני? אז אנחנו משקיעים בכל הדברים הללו כדי שיגדלו כאן אנשים שיכולים לחיות חיים מאושרים ומלאים יותר".

במקביל לידע הנרחב במדעי הספורט, יש יותר ויותר ידע בטיפוח המוח ובשמירה על הנפש של הילדים האלה - במיוחד במועדונים ששמים דגש על טיפוח צעירים. "אנחנו עובדים על חוסן נפשי כל יום במועדון" סיפר פר מרטסאקר, מנהל האקדמיה של ארסנל ל"ניו קמדן ג'ורנל". "זה משהו שנותן לגאנרים באקדמיה את הכלים ואת הביטחון שהם צריכים ללמוד ולצמוח". לפי מרטסאקר, בעבר שמו פחות דגש על המנטליות והנפש של הספורטאי באקדמיות. אלו היו דברים ששחקנים "מביאים מהבית" והתפיסה היתה שאי אפשר ממש לפתח אותם.

20 שנה אחרי, הוא חזר לאוביידו שהיתה אז קבוצה בליגה השנייה, שהתאוששה כלכלית ומקצועית בזכות השקעות של המוני אוהדי כדורגל ברחבי העולם שהצילו אותה מהעלמות מהמפה. "יש לי הרגשה מיוחדת מאוד עבור המועדון הזה" אמר קאסורלה. "שיחקתי עבור האקדמיה כשהייתי בן 9".

קריסטל פאלאס מהפרמיירליג, למשל, הפכה בעונה שעברה לקבוצה הראשונה שמייצרת תוכנית תלת שנתית עבור כדורגלנים שגדלו במועדון ומשוחררים ממנו ל"חיים הרגילים". פאלאס יצרה חבילת סיוע כספי, נפשי ומקצועי לשחקנים ששוחררו מהאקדמיה שלה, וכדי לייצר אותה היא ביקשה מעובדי המועדון להבין מהם הצרכים של השחקנים המשוחררים.

"אנחנו כל הזמן שוברים את הראש יך להפוך כל אימון ליותר אישי", מוסיף יונתן שמל, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה, "אנחנו רוצים שיהיה מאמן על כל שישה שחקנים ואז יש לו יכולת לתת את הדגשים האישיים, לנתח, לתת משוב כמו שצריך, אז אנחנו מנסים לפצל את הקבוצות כמה שיותר, ככה ההספק של כל שחקן כאן הוא פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. לפי הנתונים שיש לנו, ככל שילד יגע יותר בכדור ויתנסה בקבלת כדור, פס, דריבל, הוא ישתפר".

במשך יותר מ־40 שנה טוני קאר אימן דורות של כדורגלנים באקדמיה של ווסטהאם, הצמיח כוכבי ענק מג'ון טרי עד דקלן רייס, ושינה את האופן שבו האנגלים משחקים ומאמנים. בריאיון בלעדי למוסף כלכליסט הוא מסביר למה כדי לגדל מצטיינים, או סתם בני אדם עם אופי טוב, לא צריך צעקות - וכן צריך להכריח אותם לנקות

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני

"למרות הקצב על המגרש, הדרישות מחוץ למגרש דווקא לא דורשות מהירות על חשבון דברים אחרים. הגישה היא 'תעשה את העבודה שלך, עשה אותה טוב ואז לך הביתה'. זו עבודה סיזיפית אבל יש מקום רב לחשיבה עצמאית."

זו בעצם שאלה גלובלית - איך שופטים הצלחה ואיכות של מחלקת נוער? כאמור, זה לא לא משהו שאפשר לשפוט לפי מספר בוגרי מחלקת הנוער בקבוצה .