באחד הפרקים, קלווין גם כותב "11 חוקים להישרדות בכדורגל". החוקים, שהוא ניסח עם מנהלי אקדמיה שהוציאו שחקנים רבים לקבוצות הבוגרות, הם לשחקנים שמנסים לעשות את המעבר הקשה מאוד בין קבוצת נוער לקבוצת בוגרים.

נייקי החתימה אותו כבר בגיל 10, צ'לסי חטפה אותו לפני שלל המחזרות ובגיל 18 הוא כבר מזמן מסומן כ-"מלאנדרו" הבא של נבחרת ברזיל

"אנחנו כל הזמן שוברים את הראש יך להפוך כל אימון ליותר אישי", מוסיף יונתן שמל, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה, "אנחנו רוצים שיהיה מאמן על כל שישה שחקנים ואז יש לו יכולת לתת את הדגשים האישיים, לנתח, לתת משוב כמו שצריך, אז אנחנו מנסים לפצל את הקבוצות כמה שיותר, ככה ההספק של כל שחקן כאן הוא פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. לפי הנתונים שיש לנו, ככל שילד יגע יותר בכדור ויתנסה בקבלת כדור, פס, דריבל, הוא ישתפר".

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני

"למרות הקצב על המגרש, הדרישות מחוץ למגרש דווקא לא דורשות מהירות על חשבון דברים אחרים. הגישה היא 'תעשה את העבודה שלך, עשה אותה טוב ואז לך הביתה'. זו עבודה סיזיפית אבל יש מקום רב לחשיבה עצמאית."

זו בעצם שאלה גלובלית - איך שופטים הצלחה ואיכות של מחלקת נוער? כאמור, זה לא לא משהו שאפשר לשפוט לפי מספר בוגרי מחלקת הנוער בקבוצה .