ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

הכדורגל גם היה בקצב שהוא התקשה להשתלב בו. הוא בקושי תקשר עם חבריו לקבוצה ולא הרגיש מחויבות של המועדון לקדם אותו. אבל כשיש לך מקור מוטיבציה כמו אמא שלא אכלה בשביל שתוכל לשחק כדורגל, הקשיים הם רק מכשולים בדרך להצלחה.

לברייטון אין אקדמיה מופלאה כמו אלה של אייאקס או בנפיקה. היא מתמקדת בגיוס שחקנים בוגרים עם פוטנציאל צמיחה, ומספקת להם מעטפת מקצועית ובריאותית שמסייעת להם להגיע לשיאם

קבוצות ספורט, שבוחרות שחקנים על סמך סטטיסטיקה ומדע בלבד — מה יעלה בגורלן? האם הן יוכלו להצליח? נראה שכן, אבל בעירבון מוגבל. בשביל הצלחה אנושית צריך להיות אנושי

"אנחנו בעיצומה של מהפכה. תקופה מאוד מרגשת" אומר כריסטוף בירמן, הסופר הגרמני שבספרו Football Hackers הוא מביא את סיפורם של המהפכנים. מהפכני הדאטה. אנליסטים, סקאוטים, מנהלי קבוצות, מנכ"לים ובעלי קבוצות שהופכים את הכדורגל לעשייה הרבה יותר חכמה.