החברות של בלינגהאם והולאנד מוכרת לעולם הכדורגל ומבוססת על שתי עונות שהעבירו יחד בבורוסיה דורטמונד. הולאנד היה אז בן 18-20, ובלינגהאם בן 17-19. הם בערך בני אותו גיל, וכבר אז נחשבו ל"נכסים" בשווי מאות מיליוני יורו. זה הרבה לחץ, והם התמודדו איתו היטב. נראה גם שהלחץ הזה קירב ביניהם, כי הם אפשרו את הקרבה הזו. וזה כנראה גם עזר להם להתמודד עם הלחץ הכביר. העובדה שהם נהנו לשחק יחד והובילו את קבוצתם לניצחונות חיזקה עוד יותר את החברות הזו.

במאה ה-21, רק חמישה שחקנים אחרים הבקיעו רביעייה או יותר בשלבי ההכרעה, כולם מהשורה הראשונה: רונאלדו הברזילאי (2002), תומאס מולר (2010), וסלי סניידר (2010), מסי (2022) וקיליאן אמבפה (2022 ו-2026). בלינגהאם, שמרבית שעריו הבינלאומיים נכבשו בטורנירים גדולים, פשוט מתעלה במאני טיים. וחצי גמר נגד ארגנטינה הוא רגע ענק, כמעט הגדול מכולם.

אנגליה, צרפת, ארגנטינה וספרד מציגות מכנה משותף מפתיע: פתיחות חסרת תקדים בנוגע לבריאות הנפש

באופן לא מפתיע כלל, שחקניו לשעבר בנבחרת מבקשים מהקהל האנגלי בדיוק את זה. אחרי "60 שנה של כאב", שבהן אנגליה לא זכתה בתואר בינלאומי מאז 1966, כוכבי "שלושת האריות" סבורים (בדומה למאמנם הקודם) שהדרך לזכייה תהיה אפשרית רק אם יקבלו תמיכה, חיבוק ואהבה.