בעונה שעברה היו ב-NBA רק 37 שחקנים שנגעו בכדור לפחות 68.4 פעמים במשחק. כמעט 15% מהם ישחקו בעונה הבאה בפילדלפיה: טייריס מקסי נגע בכדור 95.3 פעמים במשחק בעונה שעברה; חברו לקו האחורי, ויג'יי אדג'קום, עשה זאת 70.5 פעמים; לברון ג'יימס - המצטרף הטרי ביותר לקבוצה - עם 70.1 פעמים; ג'ואל אמביד - הסנטר והפנים של הפרנצ'ייז בעשור האחרון - נגע בכדור 69.4 פעמים במשחק; וג'יילן בראון, שרצה "קבוצה משלו", נגע 68.4 פעמים בעונתו האחרונה בבוסטון.

הבכיר המרכזי בהנהלת פילדלפיה סיקסרס, שמחזיק בקשר האישי החזק ביותר עם לברון ג'יימס, הוא מייק גאנסי, הנשיא לענייני כדורסל. הקשר ביניהם משתרע על פני עשרות שנים. השניים גדלו ושיחקו כדורסל תיכונים באוהיו. גאנסי סיים כסגנו של לברון, במקום השני במרוץ לפרס "מר כדורסל של אוהיו" (Ohio Mr. Basketball) לשנת 2001.

ההסכם של 2023 שינה לחלוטין את מדרגות מס המותרות והפך אותן לעונשיות באופן קיצוני, בעיקר עבור "עבריינים חוזרים" - קבוצות ששילמו את המס בשלוש מארבע העונות הקודמות. מכיוון שהסינר השני ממוקם יותר מ-21 מיליון דולר מעל קו המס הסטנדרטי (200.43 מיליון דולר לעונה הקרובה), כל דולר שמוצא מעליו ממוסה במדרגות הגבוהות ביותר. ככל שקבוצה חורגת יותר אל תוך המס, כך המדרגות מזנקות.

שוב, גם בעונה שעברה, כשקיבל את המושכות וסיפק הופעות היסטוריות, דברים טובים נטו לקרות כשהוא ירד לספסל (הקבוצה קלעה יותר וספגה פחות). כל המדדים המתקדמים (VORP, BPM וכו') הראו שהוא אינו נמנה עם 15 או אפילו 20 השחקנים הטובים בליגה. ובמשחק השביעי והמכריע בסדרה נגד פילדלפיה, כשג'ייסון טייטום נעדר, בראון אולי קלע 33 נקודות, אך הקבוצה הייתה במינוס 16 ב-40 הדקות בהן שותף. החבורה ממוסצ'וסטס ניצחה את עשר הדקות שבהן הוא נח בתוצאה 14:21.

אבל בעידן שבו כל סנט מעל התקרה מקפיץ את המס שמועבר לליגה, חוזי ענק הם משקולת בתהליך הבנייה של קבוצות שאפתניות. זו המציאות. והמציאות בצד השני היא שפילדלפיה קיבלה שחקן מעולה שרצה "קבוצה משלו", וכעת יצטרך לחלוק אותה עם ג'ואל אמביד וטייריס מקסי - שני שחקנים שאהובים שם הרבה יותר ממנו. בתמונה הגדולה: הסיקסרס מחויבים ל-500 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות רק לטריו הזה. העונה הם כבר ניצבים על תקציב שכר של 199 מיליון דולר, ועוד לפני שהשלימו את הסגל.

אחרי עוד קריסה, פציעה גורלית ותסכול מצטבר, ההדחה המסתמנת של הסלטיקס נראית פתאום זניחה לעומת העתיד הקודר שלהם

ההחלטה של הליגה הטובה בעולם להטיל סנקציות ספורטיביות על מי שחושב שאפשר לפתור את כל בעיית בניית הקבוצה עם תשלום מס משמעותי תוביל למהפכה

בקיצור, תמיד יש משהו מעניין כדי שהשחקנים יהנו מהאימון, ילמדו את סגנון המשחק הרצוי ולא יכנסו לשגרת אימונים מעיקה. "זה מאזולה, הוא יזרוק עלינו הכל" הסביר ג'רו הולידיי, הגארד של הסלטיקס, לעיתונאים. "נשחק באימונים מבלי לקלוע או מבלי למסור". "זה תמיד יהיה מעניין" הוסיף האוזר.

כשבוסטון ניצחה את ברוקלין של דוראנט היא לא שידרה "מגיע לנו", וכולם דיברו על כך שהנטס בנויה רע. כשבוסטון הדיחה את מילווקי של אדטוקומבו היא לא הרגישה שהיא "עשתה את זה", וכולם דיברו על הפציעה של כריס מידלטון. גם הניצחון על מיאמי נזקף לזכות הפציעות שלה

אחרי שנים של מהפכים בסגל ודרמות על ומחוץ למגרש, הסלטיקס הרגישה מרוקנת, כבויה ובדרך לשום מקום - עד שבא אימה יודוקה והראה לשחקנים את כל הטעויות שלהם. וגם: מה קרה לפיניקס אחרי שלעגו ללוקה דונצ'יץ' ואיך זה קשור לקריסה של כריס פול?

"מחפשים גיוון. שחקן שהוא 2.05 מטר עם זרועות ארוכות שיכול לשחק בכל העמדות ולהגן על כל העמדות. השחקן, בכל הגדלים, צריך לדעת לזוז, תנועות הרגליים שלו בהגנה ובהתקפה חשובות. אם אין את האתלטיות הבסיסית הזו, אין מקום בדראפט. הקבוצות שאני מדבר איתן גם תמיד מחפשות מה שהן מכנות 'מוטור', מנוע. מישהו שאוהב לעבוד, יכול לתת מעצמו, בעל גישה טובה למשחק, מתחרה טוב. גם הן מחפשות אותם צעירים. קבוצות יעדיפו לקחת ילד בן 19 עם פוטנציאל מאשר שחקן בן 22 בגלל שזה יותר זמן לטפח ולגדל אותו לתוך מה שהן

מייק זארן עובד בסלטיקס לצד דני איינג' כבר יותר מ־11 שנה. הוא כונה "נאמברז" (מספרים) על ידי קווין גארנט ו"סטאטס" על ידי עובדים במועדון. פול פירס כינה אותו M.I.T למרות שמעולם לא למד שם.