ההצלחות של מנצ'סטר סיטי על המגרש הגיעו בזכות ההשקעה החכמה של הכספים המלוכלכים של אבו דאבי

הפרשנות של רנגניק לגבי מסי מדגישה בדרך כלל כיצד הוא מרומם מבנה שלם במקום לפעול רק כאינדיבידואל מבודד. אפילו בשלבים המתקדמים של הקריירה, הגרמני רואה בו "שמש" שמסביבה הכוכבים נעים, וזה מה שמאפשר לקבוצתו לשגשג עם זהות ברורה.

אלונסו, כאמור, גם מאמין בקו הגנה גבוה וכמו פליק, שם דגש גדול יותר על מיקום קולקטיבי, משמעת ולחץ אגרסיבי. אסטבן קאמביאסו, לשעבר קשר ריאל מדריד ונבחרת ארגנטינה וכיום במחלקה הטכנית של פיפ"א, הסביר את הקו הגבוה של צ'אבי לפני מספר שבועות. "בהתקפה של ריאל שחקני ההגנה של צ'אבי נמצאים 80 מטרים מהשער שלהם ולוחצים את הקבוצה היריבה לשער שלה. ואפילו אם שחקני היריבה מצליחים להשיג את הכדור ולצאת להתקפה מתפרצת מהירה, הם יצטרכו לרוץ 50 מטרים או יותר לשער".

ההפך, זה גם יכול לגרום להפרעת אכילה. לפני כשני עשורים, עומר פרץ, אז שחקן באקדמיה של שטרסבורג, סבל מבולמיה שהתפתחה בעקבות דברים שאמר לו מאמן נבחרת הנערים של ישראל בזמנו על משקלו. היום, הערות על המשקל הפכו לכל כך שכיחות, שכדורגלנים מגיעים למצב שהם לא אוכלים מספיק כדי לתחזק גוף של ספורטאי על.

לאביו של ארנה קוראים ארנד סלוט (שזה שמו של ארנה - סיפור ארוך, עזבו) וגם לו היתה תשוקה כבירה למשחק. הוא היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה של הכפר (עד הגעתנו של ארנה) וגם המאמן הכי טוב בהיסטוריה של המועדון. ארנה הצעיר היה יושב לידו בספסל וצופה בהתנהלות שלו בזמן משחקים. הוא היה מקשיב לאביו מדבר על המשחק וחושב על המשחק וככה נחשף, לראשונה, לתפקיד המאמן. תפקיד שמאז שהוא היה ילד רצה לעשות. רצה להיות כמו אבא. הצליח לו.

סקר של גאלופ שנערך לאחרונה ב־150 מדינות מצא ש־85% מהעובדים מרגישים "לא מחוברים" למקום העבודה שלהם, ושזמנם מתבזבז על "חיפוש אחר הכרה" ותקשורת לא יעילה, בפגישות ובאי־מייל. התקשורת היעילה של קלופ גורמת לכך שהאווירה באימונים של ליברפול קלילה ונעימה, גם בזמן שבו השחקנים נדרשים לעמוד בסטנדרטים נוקשים, ולאמץ את הגוף והמוח.

כתבה שכתבתי על יורגן קלופ והספר שרפאל הונינגשטיין כתב עליו