ריסט תרבותי עושים בעוד דרכים אבל הדרך העיקרית היא שינוי בני האדם שייצרו תרבות מסוימת. ומן הסתם, אם אין שינוי פרסונלי בנבחרת או בקבוצה, אז קצת קשה עד בלתי אפשרי לעשות "ריסט" תרבותי.

אחרי שני עשורים שבהם התהדרו באקדמיות נוצצות ושחקנים טכניים, בגרמניה מתגעגעים לרוח הלחימה הישנה. לקראת מונדיאל 2026, המאנשאפט מנסים להיזכר איך יורקים דם

כך, שחקן בונדסליגה - שגם משחק פחות משחקים בעונה (בבונדסליגה יש 18 קבוצות ולא 20 כמו בפרמיירליג), יש לו פגרת חורף מפנקת וכמעט אין לו "שבועות אנגליים" (שבועות עם משחק בסופ"ש ומשחק באמצע השבוע) - מגיע לפרמיירליג ויכול להיתקל בקושי להסתגל לאינטנסיביות ולסגנון המשחק של הליגה האנגלית.

לראשונה שלושה מאמנים מאותה מדינה מאמנים שלוש מתוך ארבע הקבוצות בחצי גמר ליגת האלופות. כך החדיר דור חדש של מאמנים את החשיבה המדעית לכדורגל הגרמני. התוצאות מדברות בעד עצמן

"בעיקרון, אנחנו בודקים רק שחקנים עם פוטנציאל צמיחה. זה הדגש. אנחנו לא מחפשים את השחקנים שכבר מוכרים. הם פחות מעניינים אותנו. אנחנו מחפשים את אלו שיכולים להתפתח. אנחנו בודקים כל שחקן שנה וחצי לפני שרוכשים אותו. בוחנים את האספקטיים הנפשיים וההתנהגותיים אצלו ואיך הוא מתנהג מחוץ למגרש ועל המגרש. הסקאוטים צריכים להביא לנו מידע חדש על כל שחקן. זו עבודתם".