אנגליה, צרפת, ארגנטינה וספרד מציגות מכנה משותף מפתיע: פתיחות חסרת תקדים בנוגע לבריאות הנפש

לאסו, כמו רבים אחרים שסובלים מרמה מסוימת של דיכאון, נלחם נגד השד הזה עם כל האופטימיות והחיוביות שהוא יכול למצוא. הוא עובד כדי לשפר אחרים ואת החיים של אחרים כדי לא להתמודד עם הקושי היומי-יומי של להתעורר פסימי ודכאוני. רבים מאיתנו מתמודדים עם השיט הזה באותה צורה

אין ספורטאי שלא עובר משבר. ובהתאם, אין אדם שלא סבל מעולם מבעיה נפשית. מחקר שנערך באוסטרליה ובניו זילנד מצא ש־60%-80% מאיתנו חווים בעיות כאלה, מהתמכרויות ודיכאון ועד התקפי חרדה

חישובי העומס הפיזיולוגי אינם כוללים את העומס הפסיכולוגי. לפי מחקרים של איגודי הכדורגלנים בעולם, כדורגלנים נמצאים בקבוצת סיכון ללקות בבעיות נפשיות כמו חרדה, דיכאון וסטרס כרוני, ולאלה יש השפעה בריאותית הרסנית. "יש קשר ישיר בין לחץ בעבודה למחלות לב", אומרת כזום. "הדרישות משחקני כדורגל ברמות הגבוהות הן עצומות, והלחץ שהן יוצרות עלול לגרום להפרעות קצב, או להוות טריגר למחלה. בעומס משחקים יש אלמנט ניכר של שחיקה מנטלית".

לברון לא הצטרף לנייקי “בגלל הכסף”. ב־2003, עוד כשהיה שחקן תיכון, רגע לפני שנכנס ל־NBA, הוא שקל כמה הצעות. נייקי הציעה לו סכום נמוך ב־28 מיליון דולר מכל חברה אחרת, אבל הוא בחר דווקא בה. אחת הסיבות החשובות לכך היא שנייקי דאגה למאבריק קרטר.

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני

על ההדרכה ועל המחיר של בנים ממשיכים: שיחה עם מיקי ברקוביץ' ובנו רועי, וויקי פרץ ובנו עומר

מדברים על הכסף, הפרסום, הדוגמניות והאליפויות. אבל הנה משהו שכמעט ולא מדברים עליו כשזה מגיע לכדורגלנים: שליש מהם סובלים מדיכאון ומחרדה, מהתמוטטויות ומחלות על בסיס נפשי, מאובדן יכולת לנוכח שריקות בוז וחרדות ביצוע. הסיפורים שנחשפים רק עכשיו מדגימים איך הכדורגל מחסל את כוכביו נפשית. המצב בישראל? לא מדברים על זה // אוריאל דסקל // איור: רות גוילי