אני כותב הרבה על ספורטסוושינג, בעיקר בכל מה שקשור להוצאות הכספיות הכבירות של קטאר, סעודיה, טורקיה ואיחוד האמירויות על ספורט, אבל הספורטסוושינג הסיני לא פחות משמעותי. והוא חושף באופן מופלא את האנטישמיות של קיירי אירווינג והמתנגדים לקיומה של ישראל

וכיוון ששקרן נותר שקרן, התגובה של סיטי לחקירה של הפרמייר ליג היתה שקר בוטה: "הופתענו מהגשת כתב האישום, הגשנו כמות אדירה של חומרים שלא ניתן להפריכם". זו לא הפעם הראשונה שסיטי משקרת בבוטות, אם בקשר להפרות חוק או בכלל. למשל, בכל מה שקשור למספר האוהדים במגרש: הקבוצה מדווחת על קהל גדול יותר מזה שמגיע בפועל למשחק — פערים שהגיעו לכדי 7,500 איש, על פי משטרת מנצ'סטר. למה לשקר לגבי מספר האוהדים? כדי להקפיץ את ההכנסות הטבעיות. לא שזה הזיז משהו לאוהדי סיטי:

כל המדינות שהובילו את הכדורגל בעשורים האחרונים הן דמוקרטיות ליברליות: גרמניה, אנגליה, צרפת, ספרד, איטליה פורטוגל והולנד. זה מרמז על כך שהאידאל בכדורגל אינו שחקנים שעושים את מה שהמאמן אומר להם (טעות רווחת), אלא קבוצה שמשחקת מתוך עבודה קולקטיבית, שמעניקה מידה גדולה של חופש לשחקן האינדיבידואלי

לניימאר ולבולסונרו יש גם אינטרסים משיקים, אבל בעיקר קווי אופי דומים: שניהם מיזוגינים, שניהם הומופובים, שניהם אפופים חשדות לשחיתות, ושניהם לא דופקים חשבון לאף אחד

בני אדם מסתכלים בקנקן. זו האמת המדעית. הם מניחים שהוא משקף את מה שיש בו, פשוט כיוון שלבדוק מה באמת יש בו הוא תהליך מורכב הרבה יותר. זה בדיוק מה שמנצלים שחקי פוקר שמבלפים