הבעיה בניתוחי גב היא שהם יכולים לחסל לחלוטין קריירות של ספורטאים. אולי המפורסם מכולם שהגב שלו "הלך" הוא טייגר וודס, שראה את המסלול המקצועי שלו מרוסק כמעט לגמרי בשל פציעות מהסוג הזה. וודס, מגדולי הגולפאים בהיסטוריה, נזקק למספר ניתוחים בין השנים 2014 ל-2017. בשלב מסוים המצב נהיה כה גרוע, שהוא התקשה אפילו להרים את התיק שלו, שלא לדבר על לחבוט.

ואולי הנתון שמעיד יותר מהכל על כך שפרננדש אולי אף פעם לא יהיה הקשר שמוביל את מנצ'סטר יונייטד חזרה לגדולתה - למרות גדולתו - זה הנתון על יציאות ללחץ (pressures). זהו נתון שכמובן קשור לתפקוד הטקטי של השחקן אבל גם מלמד על מאמץ אינדיבידואלי של השחקן. בניצחונות ברונו פרננדש עושה לחץ 30 פעמים. בהפסדים אף פעם לא יצא ליותר מ-20 פעמים ללחץ, כאשר הממוצע שלו הוא קצת יותר מ-15. כלומר, כשפרננדש מתאמץ יותר, הקבוצה שלו מנצחת יותר. וכאן הבעיה, כנראה.

אודוגור קיבל את סרט הקפטן של ארסנל ממיקל ארטטה בגלל הערכה הגבוהה שלמאמן, מיקל ארטטה, יש למקצוענות שלו ולהתנהגות הרגועה שלו - אבל גם, ואולי בעיקר, כי הוא תמיד מוביל את הלחץ הגבוה וסגנון המשחק שלו, בשיאו, מגלם את איך שארטטה רוצה שארסנל שלו תשחק: בדיוק, ברוגע, ביצירתיות - עם לחץ גבוה ועליונות טכנית. ארסנל של אודוגור בהחלט שיחקה בצורה הזו ברוב המשחקים - העונה ובכלל - אבל גם תמיד מגיעה לבאר ומשתינה לתוכו.

במשך יותר מ־40 שנה טוני קאר אימן דורות של כדורגלנים באקדמיה של ווסטהאם, הצמיח כוכבי ענק מג'ון טרי עד דקלן רייס, ושינה את האופן שבו האנגלים משחקים ומאמנים. בריאיון בלעדי למוסף כלכליסט הוא מסביר למה כדי לגדל מצטיינים, או סתם בני אדם עם אופי טוב, לא צריך צעקות - וכן צריך להכריח אותם לנקות