טיפה יותר באריכות, עם גורדון בחמישייה, דנבר היא אחת מהקבוצות הטובות ביותר ב-NBA. בשתי העונות האחרונות, כשגורדון שיחק הקבוצה קלעה בממוצע 5.5+ נקודות יותר מאשר יריבותיה. ברצפים מסוימים במהלך העונה הנאגטס היו טובים יותר עם גורדון ביותר מ-6.5+ נקודות בממוצע מאשר יריבותיהם.

תעשיית התעופה פיתחה תרבות שבה לא מתחרים על בטיחות, אלא אוספים כמות עצומה של מידע על כל טיסה, וחולקים אותו עם המתחרים. זה הפך את הטיסות המסחריות לאמצעי התחבורה הבטוח ביותר

בכדורגל הצלחה מוקדמת היא סימן אזהרה של ממש. לפי טוני קאר, מי שאימן דורות על גבי דורות של כדורגלנים בכירים בווסטהאם ונבחרת אנגליה, "יכול להיות ששחקן בן 13 יהיה גדול וחזק יותר מהשחקנים בשכבתו... מאמן שלא מבין ייתן לו לשחק ולהעניק לקבוצתו ניצחונות בלי לחשוב על כך שהוא בולט בעיקר בגלל המהירות והכוח שלו, ולא בגלל כישורי הכדורגל שלו או היכולות הקוגניטיביות שלו. וכשכולם מדביקים את קצב הגדילה שלו, הוא הופך לשחקן כמו כולם".

צריך להבין שצעקות בכדורגל ילדים הן פשוט לא כלי לגיטימי. כן, פה ושם יש צעקות בכדורגל - אפילו בכדורגל ילדים. קורה. הרוחות סוערות. שערים נכבשים. שערים נפסלים. אפילו מותר לקלל את השופט מרוב תסכול. אבל צעקות תכופות כדרך להעברת מסר או חינוך - הן פשוט לא לגיטימיות. באייאקס ובמנצ'סטר סיטי, למשל, אוסרים על המאמנים להרים את הקול. מאמנים שצורחים פשוט מפוטרים.

בני אדם מסתכלים בקנקן. זו האמת המדעית. הם מניחים שהוא משקף את מה שיש בו, פשוט כיוון שלבדוק מה באמת יש בו הוא תהליך מורכב הרבה יותר. זה בדיוק מה שמנצלים שחקי פוקר שמבלפים

פרגוסון תמיד התעקש להחתים שחקנים עם אישיות חזקה. הוא החתים שחקנים - גם לקבוצות הנערים והנוער - רק אחרי שישב ודיבר איתם. הוא חיפש נחישות, מוסר עבודה ואומץ. הוא דרש שהשחקנים יסדרו דברים ביניהם - "יוציאו הכל החוצה" בחדר ההלבשה. הוא התעקש על הדברים הללו. מתוך הסגלים שלו צמחו מנהיגים שהיו שומרים על התרבות ועל ערכי המועדון.