אבל ההצלחה הנורבגית היא ממש לא רק חלוץ מנצ'סטר סיטי. מדובר בהצלחה של תוכנית, של תכנון, ושל עבודת צוות של כל זרועות הממשלה. השגשוג בכדורגל שם נבנה על מודל שמאפשר לכולם גישה למשחק וממומן מכספי ציבור. הכוכב הגדול הוא התוצאה של השעות הרבות שבילה בחינם במגרש מקורה ציבורי, תחת שרביטו של מאמן נוער שקיבל שכר מסובסד ולא דחף אותו להתמקצעות בשלב מוקדם מדי.

מחקר מצא שהעלאת שכר מורים וגיוס פסיכולוגים ועו"סים לבתי הספר מעלה ב־10% את ציוני התלמידים ומורידה ב־10% את הנשירות, בעוד שלהשקעה בבניינים חדשים ושיפוצים היה אימפקט אפסי

"אנחנו כל הזמן שוברים את הראש יך להפוך כל אימון ליותר אישי", מוסיף יונתן שמל, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה, "אנחנו רוצים שיהיה מאמן על כל שישה שחקנים ואז יש לו יכולת לתת את הדגשים האישיים, לנתח, לתת משוב כמו שצריך, אז אנחנו מנסים לפצל את הקבוצות כמה שיותר, ככה ההספק של כל שחקן כאן הוא פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. לפי הנתונים שיש לנו, ככל שילד יגע יותר בכדור ויתנסה בקבלת כדור, פס, דריבל, הוא ישתפר".

ההשקעה המועטה בספורט היא רק תסמין של הנטייה הישראלית להשקיע מעט מדי בעתיד, בעיקר בגילים הצעירים יותר. למשל, מטפלת במעון מפוקח מרוויחה פחות מ־5,000 שקל בחודש, והשכר הממוצע למורה מתחיל הוא 5,200 שקל — פחות משכר מינימום.

אולי הדבר החשוב ביותר בשמירה על האמון ברשויות הוא בנייה ותחזוק של תשתיות חברתיות: מערכת רווחה ממומנת ומעוגנת בחוקה, מועדונים קהילתיים שפזורים היטב ברחבי המדינה, מערכת חינוך חזקה, וגם יוזמות מקומיות וממשלתיות שנועדו לחזק את הקשרים החברתיים

זלאטן אינו היחיד שמפזר סביבו סיפורי ילדות קשה, כפי שעולה בין היתר ממחקר שפורסם באחרונה, ושבחן את הקשר בין מעמד חברתי לתפיסת עולם. החוקרים, מאוניברסיטת אדינבורו, בית הספר לעסקים ופוליטיקה בלונדון, ואוניברסיטת לונדון, שוחחו עם מאות עובדים, וגילו שאנשים עשירים ומצליחים מרקע פריבילגי (ממעמד הביניים ומעלה) נוטים להפריז בתיאורים של ילדות קשה, תכופות במעמד הפועלים, שבאמצעותם הם טווים סיפור של "מעוני לעושר". בבריטניה, שבה נערך המחקר, 50% מאנשי מעמד הביניים מציגים את עצמם כילדי מעמד ה

מגרשים נבנו בתוך אולמות ואיפשרו לילדים באזור להתאמן 24/7 במשך כל ימות השנה. אם פעם הצעירים באזור היו עושים סקי בחורף ובקיץ יוצאים למסעות ביערות, אז היום רבים מהם משחקים כדורגל לאורך כל השנה. המועדון בנה אקדמיה אותה מנהל גרג ברוטון, איש כדורגל אנגלי עם ניסיון בליגות הנמוכות באנגליה. הוא הביא איתו אנשי מקצוע מבריטניה, מאמנים ופיוזיותרפיסטים. המדיניות המוצהרת של המועדון היא "להעניק לצעירים נתיב ברור לקבוצה הבוגרת - אסור לבזבז אף כישרון".

ההשקעה המוקדמת החזירה "תשואה" מרשימה: 15 אלף הדולרים שהושקעו בכל אחד מילדי הגן בשנות השישים הובילו לתועלת של 195 אלף דולר לציבור על כל מבוגר בתחילת המאה הנוכחית. בחישוב הובאו בחשבון המסים שהם משלמים, והכספים שנחסכו למערכת הרווחה, הבריאות והחוק.

למשל, יוהן קרויף היה שחקן בייסבול מצטיין. מרקו ואן באסטן היה יכול לעשות קריירה כשחקן פינג פונג אולימפי. באייאקס, המועדון המוביל בגידול כדורגלנים באירופה, מתעקשים שהשחקנים הצעירים יעסקו בענפי ספורט אחרים. השחקנים הצעירים עוברים שיעורי ג'ודו, התעמלות, אתלטיקה קלה או טאקוונדו, וזאת מתוך הנחה כי אלו משפרים את הקואורדינציה ועוזרים בסופו של דבר להתפתח ככדורגלנים.

"צריך הרבה יותר שיעורי ספורט בבית ספר ושיהיו מגוונים, שילדים ייחשפו ליותר ענפים. מורה שמגיע לרמה של 'קחו כדור ושחקו' לא צריך להיות שם. ואם אפשר לשלב את הלימודים עם אגודות הספורט והספורט המקצועני, נגיד כמו שעושים בארה"ב, זה אידיאלי".

פרופ' ניקוס קרטקוליס, שייעץ להתאחדות הכדורגל של איסלנד, אומר שלעסקנים יש בעיה לאמץ אסטרטגיה משום שאז הם מתחייבים לשינוי, לשקיפות ולמתן דין וחשבון ציבורי. "זו בעיה בכל ענפי הספורט בעולם, גם בישראל", הוא אומר וממליץ לכולם ללמוד מאיסלנד

לפני 15 שנה הבינו בהתאחדות לכדורגל השוויצרית שהכדורגלן המקומי לא ברמה מספיק גבוהה. אז הם יצאו להשתלמויות בכל העולם ועשו תוכנית עבודה מותאמת ל־7.5 מיליון התושבים במדינה. התוצאות: נבחרת הנערים זכתה באליפות העולם, הנבחרת הצעירה סגנית אלופת אירופה, השחקן השוויצרי מבוקש בקבוצות הבכירות של אירופה