הזעם הזה מתורגם גם לתחילת פעולה של ארגון השחקנים (NBPA). על פי דיווחים, הארכת החוזה נתפסת בארגון כתמרור אזהרה חמור. תחת חוקי "הסינר השני" (Second Apron) הנוקשים של ה-CBA הנוכחי, קבוצות שעוברות את רף השכר סופגות סנקציות קשות שמאוד מגבילות את הגמישות בשוק ומייקרות את עלות הסגל. נציגי השחקנים מודאגים מאוד מכך שחוקי הליגה מאלצים בפועל כוכבי-על לוותר על הון עתק רק כדי לאפשר לקבוצות שלהם להישאר תחרותיות.

כשטאונס פועל כ"פוינט-סנטר", הניקס רושמים רייטינג התקפי מתואם של 137.9 - לפחות 12 נקודות יותר מכל קבוצה אחרת בפלייאוף הנוכחי. זהו נתון מדהים בהתחשב בכך שבמשך שנים, הנרטיב סביבו גרס כי היעילות וקבלת ההחלטות שלו קורסות תחת הלחץ האינטנסיבי של הפלייאוף.

וומבניאמה - שחמוש ביכולות זן ומדיטציה מתקופה שבה שהה במקדש בודהיסטי - חכם באופן מרגיז לגילו. מדובר בבחור צעיר ומיוחד שמסרב לשחק אותה "קול" בכל הקשור להישגיו המרשימים ביותר, והאמת היא שזה קצת לא מובן מאליו. בשנים האחרונות התקבע שלהיות "אדיש" זו הגישה "הנכונה" לכדורסל.

בארצות הברית מתייחסים לדו-קרב הזה כמפגש בין "יוניקורנים", אבל בכלי התקשורת בצרפת לא מבינים את פשר ההשוואה. הרי ברור להם שהתקרה של וומבי גבוהה משמעותית מזו של הולמגרן. ועדיין, מבחינת אחוזי הצלחה בקריירה - לאמריקאי יש הרבה יותר ניצחונות בכיס. בכל המסגרות - NBA, קולג'ים, תיכונים ונבחרות - להולמגרן יש כ-76% הצלחה, לעומת הצרפתי שמגרד את ה-50% מלמטה.

כמו כן, בכדורסל אי אפשר "לרדת לבונקר" או "לגנוב ניצחון". כדי להפתיע, צריך לתפוס את הפייבוריטית ביום קליעה רע ולהיות ביום קליעה טוב; ובדרך כלל, כאמור, זה לא קורה. ההסבר העיקרי לכך שסן אנטוניו ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס בשלושה מארבעה המשחקים ביניהן בפלייאוף הוא פשוט: לסן אנטוניו יש שחקנים טובים יותר מאשר לפורטלנד.

זו לא תהיה הפתעה אם ספרס יוציאו את עצמם מהמירוץ אחרי יאניס בימים הקרובים. אחרי הכל, יש להם את שלושת השחקנים "הנכונים" לעשור הקרוב - ויקטור וומבניאמה כמובן, סטפון קאסל, רוקי השנה שעברה ודילן הארפר, רוקי מרשים ביותר.

ההשוואה הכי מחמיאה לאבדיה זו ההשוואה לשחקנים שמרוויחים כמו הכוכב הישראלי. דני אבדיה הוא, כאמור, שחקן של כמעט 26 נקודות למשחק, 6.7 ריבאונדים למשחק, 5.2 אסיסטים ו-PER של 20.6 כאשר ה-Win Share שלו הוא 1.6. הוא מרוויח פחות מ-15 מיליון דולר בעונה.

ג'ונסון, בנו של ג'ון ג'ונסון, אולסטאר NBA לשעבר שזכה באליפות עם סיאטל ב-1979, היה שחקן לא רע בעצמו ברמת התיכונים ובקולג'ים. הוא שיחק בסטנפורד לצד ברוק לופז ורובין לופז והאחים אף כינו אותו "מאסטרו" כי היה רכז שניהל את ההתקפה כמו מנצח של מקהלה. "הוא היה השחקן עם הכי הרבה IQ של כדורסל ששיחקתי איתו" אמר עליו ברוק לופז.

אחרי שבפברואר בשנה שעברה סן אנטוניו השביתו את ויקטור וומבניאמה בגלל קרישי דם בכתפו, הסנטר הצרפתי יצא למסע בעולם. מסע שהפך אותו למפלצת כדורסל שעוד לא ראינו. "וומבי" עבר טיפול רפואי וכנראה גם ניתוח מתקן ואז הוא טייל בקוסטה ריקה, מימן טורנירי שחמט וכדורסל בצרפת, בילה ביפן ואף שיחק כדורגל עם סטודנטים שם. הוא התאמן עם מתאגרפים והסנטר האגדי האקים אולאג'ואן. וומבי גם הגיע לסין ושם בילה, כנראה, את התקופה המשמעותית ביותר של הפגרה הארוכה שלו מכדורסל: במנזר שאולין מהמאה החמישית.

בשנים שלו ב-NBA הפך למאמן עם עץ המאמנים המפואר ביותר בליגה. סם פרסטי, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה הטובה במערב (OKC), טופח בסן אנטוניו; המאמן של הקבוצה השנייה הכי טובה במערב בעונה הרגילה, אימה יודוקה של יוסטון רוקטס היה עוזר של פופוביץ'; מייקל מאלון, שזכה עם דנבר נאגטס באליפות לפני שנתיים ואימן את הקבוצה עד לפני הפלייאוף, היה עוזר שלו; סטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס, היה שחקן שלו ועוזר שלו בנבחרת ארצות הברית.

אחרי מסע הדילוגים לצרפת, שם הפופולריות של ה-NBA גדלה בצורה משמעותית בזכות ויקטור וומבניאמה, הגיעו אנשי הליגה של אדם סילבר לספרד ושם, לפי השמועות, נפגשו עם נציגי ריאל מדריד וברצלונה, שעדיין לא חתמו על המשך ההסכם שלהם עם היורוליג.

קבוצת כדורסל לא יכולה לפתח מנטליות מנצחת באמצעות טקטיקה של הפסדים, ומפלגה לא יכולה לבנות בסיס מצביעים באמצעות הצנעת העקרונות לטובת גוועלד. בשני המקרים נחוצה תפיסת עולם מגובשת