אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

המצב הנייח וההתמקצעות בו הוא יתרון יחסי משמעותי עבור מי שאימץ והטמיע את האסטרטגיה הזו. כבר יש דיווחים על כך ששותפות השידור של הפרמיירליג מתלוננות שקבוצות הפרמיירליג "מסתמכות יותר מדי על מצבים נייחים וזריקות חוץ כדי לנצח משחקים" ושה"ריגוש מהכדורגל יורד". ובכן, סביר מאוד להניח שזה בולשיט.

עורך הדין האפור שמונה במקרה לתפקיד הקומישינר הוביל את תהליך בניית ליגת הפוטבול למוצר הכי נצפה בטלוויזיה האמריקאית, בזכות ההתעקשות לחפש ללא הרף דרכי פעולה טובות יותר בכל תחום

קבוצות לה ליגה חייבות להגיש דו"ח מפורט על הכנסות והוצאות לשנים קדימה ואז יש גוף עצמאי שעושה חישובים ואומר לכל קבוצה כמה כסף היא יכולה להוציא על רכש ושכר שחקנים. על פניו, השיטה הזו אכן הובילה ליציבות כלכלית רבה יותר אבל מדובר גם על מגבלות שמקשות מאוד על בניית קבוצות איכותיות.

כשחובבי הכדורגל מדברים בנימה מתנצלת על כך ש"זה דווקא טורניר נחמד", הם רק מעידים על חוסר החשיבות של גביע העולם למועדונים, אבל מי שצריכה לבקש סליחה היא פיפ"א, שמסכנת ביודעים לא רק את הקריירה, אלא גם את החיים של השחקנים

הבלוגר שמתמחה בניתוח כלכלי, Swissramble, השווה את ההכנסות מכספיי זכייה בגביע העולם למועדונים לצ'מפיונס ליג והראה שבטורניר של אופ"א אפשר להרוויח כ-45 מיליון דולר יותר אבל במונדיאל קבוצות יכולות להרוויח כ-14 מיליון דולר למשחק ובצ'מפיונס ליג 9 מיליון דולר למשחק.

חוסר התחרותיות הזה הקריסה את השווי של הליגה בשוק זכויות השידור. בשנת 2018 הליגה הצרפתית הכניסה 1.15 מיליארד מהסכמי שידור עם מספר שותפים. השנה הליגה מכניסה פחות מ-500 מיליון יורו משותף שידורים אחד - DAZN, שגם כן הודיעו שהם לא מוכנים להמשיך לשלם את הסכום הזה לקבוצות ליג1.

"יותר ליגות נשים זוכות לחוזי שידור, חלק מהן לראשונה, ונוצרת חשיפה מעבר לאירועים הגדולים כמו מונדיאל הנשים או טורנירי גראנד־סלאם בטניס. גם הליגות המרכזיות מקבלות במה באפיקים מרכזיים יותר — למשל בחוזה החדש של רשת CBS לשידור 40 משחקים של ה־WNBA — ורואים יותר ויותר תפוסות של עשרות אלפי צופים במשחקי נשים. בספרד ובאנגליה, בייחוד, משחקי נשים מושכים קהלים שלא היו מביישים משחקי גברים".

באנגליה (לא בימי קורונה) לא משדרים את המשחקים בשבת בשעה 15:00 בגלל חוקים שנועדו לשמור על הכנסות הקבוצות ממכירת כרטיסים. ולכן השידורים מפוזרים על פני יום שבת בצהריים (יש גם, לעיתים, שידור בשישי), יום שבת בערב (אחרי 17:00) וימי ראשון ושני.

היום הכדורגל האיטלקי נמצא בצומת דרכים משונה. יובנטוס, הקבוצה האיטלקית העשירה ביותר ובעלת המודל הכלכלי החזק ביותר (היחידה משבע האחיות עם אצטדיון בבעלותה, היחידה בטופ 10 של ליגת הכסף של דלויט), זכתה בשמונה אליפויות רצופות. קבוצה כגון נאפולי, שהצליחה בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים לפני שקרסה כלכלית ומקצועית, מצליחה על המגרש ואף רושמת רווחים גדולים בשוק העברות, אך אינה בעלת תשתית מספקת כדי להתחרות על הבכורה באופן רציני לאורך שנים עם יובה.

זה מה שהתחילו לעשות לפני חודש גם באופ"א: תוכנית חומש שמטרתה להכפיל את מספר הנשים והילדות שמשחקות את הכדורגל עד 2024. כיום ב-55 החברות באופ"א יש רק 1.3 מיליון שחקניות רשומות. המטרה של אופ"א היא שעד 2024 יהיו 2.5 מיליון.

אלא שבסוף העשור הקודם גם אופ"א התחילה להטיל רגולציה על כלכלת הכדורגל האירופי. טייקונים מכל העולם – מרוסיה, ארצות הברית, נסיכויות המפרץ והמזרח הרחוק – החלו לרכוש מועדוני פאר ולהשקיע בהם סכומי עתק שהפכו אותם למפלצות שקשה מאוד להתחרות בהן. אופ"א הגיבה ב־2009 עם גישה של "משחק הוגן כלכלי" (fair play), שלפיה קבוצה לא יכולה להוציא על רכש יותר ממה שהיא מכניסה.