החברות של בלינגהאם והולאנד מוכרת לעולם הכדורגל ומבוססת על שתי עונות שהעבירו יחד בבורוסיה דורטמונד. הולאנד היה אז בן 18-20, ובלינגהאם בן 17-19. הם בערך בני אותו גיל, וכבר אז נחשבו ל"נכסים" בשווי מאות מיליוני יורו. זה הרבה לחץ, והם התמודדו איתו היטב. נראה גם שהלחץ הזה קירב ביניהם, כי הם אפשרו את הקרבה הזו. וזה כנראה גם עזר להם להתמודד עם הלחץ הכביר. העובדה שהם נהנו לשחק יחד והובילו את קבוצתם לניצחונות חיזקה עוד יותר את החברות הזו.

הדגש של הווריירס על מסירות הגדיל את הסיכוי הסטטיסטי שלהם לקלוע, אבל גם הטמיע בקבוצה ערכים כמו רוח צוות

קבוצות מורכבות מיחידות של חברים, אבל ג'ו בורו, הקוורטרבק של הבנגלס, הוא חבר של כולם: הוא יוצא לארוחות עם קו ההגנה, רוקד עם הראנינג בקס, משחק שחמט עם הקורנרבק, וקנה שעונים לשחקני ההתקפה

לברון לא הצטרף לנייקי “בגלל הכסף”. ב־2003, עוד כשהיה שחקן תיכון, רגע לפני שנכנס ל־NBA, הוא שקל כמה הצעות. נייקי הציעה לו סכום נמוך ב־28 מיליון דולר מכל חברה אחרת, אבל הוא בחר דווקא בה. אחת הסיבות החשובות לכך היא שנייקי דאגה למאבריק קרטר.

"מעולם לא היתה שלישייה כל כך מוצלחת בלמצוא את השחקן הכי חשוב על המגרש בכל מהלך", אומר פראן רוביו, ראש המחלקה הטכנית של חברת Ekkono, שמלמדת את המתודה של ברצלונה. "השחקן החשוב הוא זה עם הכי הרבה חללים לפניו או סביבו, חלל שבו הוא יכול לבצע פעולה יעילה לכיוון שער היריבה.