הדור הזה נולד לעולם המשתקם ממלחמת העולם השנייה ונהנה מתנאי חיים חסרי תקדים. הם ירשו מערכת שמתגמלת ותק והשקעה (פנסיות תקציביות, השכלה נגישה ודיור בר-השגה), בעוד הדורות הצעירים יותר - המילניאלז ודור ה-Z - פועלים בכלכלה שמתגמלת הון קיים ותשומת לב ברשתות החברתיות

לא מפתיע שסוכני כדורגל מרוויחים הרבה יותר משוק הכדורגל הנוכחי. באנגליה, למשל, סוכנים רשמו שנתיים אחרונות מצוינות עבורם — אפילו על חשבון לקוחותיהם, השחקנים. העלייה האדירה בהכנסות מ־2.2 מיליארד ליש"ט ב־2010 למעט יותר מ־3.2 מיליארד ליש"ט ב־2014 הובילה לעלייה של 1.4% בשכר שחקנים בשנתיים האחרונות (כיום קבוצות משלמות כ־50% מהכנסותיהן לשחקניהן). באותה תקופה שכר הסוכנים, או העמלות, עלה בשיעור של 65%.

ב־2001 שלושה בכירים מענקית הייעוץ האסטרטגי מקינזי כתבו את הספר "The War for Talent" — "המלחמה על הכישרון". בספר השלושה "קובעים" מה סוד ההצלחה בעולם התאגידי. "תהמר על האתלטים הטבעיים", כתבו. "אל תפחד לקדם כוכבים בלי ניסיון רלבנטי". והוסיפו: "יותר כישרונות שווים יותר ניצחונות". הבעיה בתפיסה הזו היא שאין דבר כזה "כישרון". "כישרון" זה תוצאה של 10,000 שעות עבודה יעילה על סט כישורים ספציפיים. כך מוכח בעשרות מחקרים שמובאים בספר "Outliers" של מלקולם גלדוול. יותר מזה, קרול דוואק (Caro

בקיצור, כישרון הוא בעצם כישורים. זה לא מתנה, זה משהו שעובדים עליו. "הכל קשור לאימון", כותב מת'יו סיד, אלוף בריטניה בטניס לשעבר, שחקר את נושא הכישרון וכתב ספר מרתק - "Bounce", הספר הראשון שבודק מהו "כישרון". "אני, כמו רבים מוכשרים כמוני, חשבתי שהכישרון שלי הוא מתת אל", אמר סיד. "חשבתי שהמהירות, הגמישות והרפלקסים שלי בלתי ניתנים ללימוד, אבל אחרי שלמדתי איך מפתחים כישרון הבנתי כמה דברים על מה שעשה אותי מיוחד".