פאלאס לא חרטה על דגלה את התמיכה בישראל כהצהרה פוליטית, אלא כפועל יוצא של ה-DNA של דרום לונדון - אזור שבו חיים מהגרים רבים, בני מהגרים ונכדיהם. רבים מהם הגיעו מאפריקה ומהקריביים, אבל לא מעט גם מהמזרח התיכון, וכאמור, פועלות בו לפחות ארבע קהילות יהודיות. במועדון גאים מאוד בתרבות ובגיוון המקומי, ופועלים בהתאם לערכים של הכלה וקבלה.

במהלך המהפכה התעשייתית, לונדון תוארה לעיתים קרובות כ"מפעל של דה-הומניזציה". היא נתפסה על ידי תושבי הפרובינציות כמקום מזוהם ודוחה, שבו ערכי קהילה אנגליים מסורתיים נשחקו על ידי הגודל של העיר, הפשע שמשתולל בה והמסחר הבלתי פוסק. ועוד יותר חמור: בזמן שבצפון בריטניה גברים ממעמד הפועלים עבדו שעות על גבי שעות עם הידיים שלהם על מזון, מתכות ובדים וסחורה אמיתית, דברים שחייבים לצרוך כדי לחיות, בלונדון אנשים עם ידיים נקיות ישבו במשרדים ויצרו כסף מניירות ורעיונות. ובערב חזרו לווילות ולאחוז

מצד אחד, מגדלים את השחקנים "מאוד פרא" כפי שאוהד אומר, אבל מצד שני כל ילד - מהשחקן הכי טוב בקבוצה ועד השחקן ה-25 - יושבים עם מאמנים ועובדים אינדיבידואלית על המשחק שלהם.

עם לפחות פי 2.5 נציגים במונדיאל מכל עיר אחרת, בירת צרפת השאירה מאחור את כולן. מה הסיבה לפער המובהק ולמה פ.ס.ז' פחות פריזאית מכפי שארסנל לונדונית?

"למרות הקצב על המגרש, הדרישות מחוץ למגרש דווקא לא דורשות מהירות על חשבון דברים אחרים. הגישה היא 'תעשה את העבודה שלך, עשה אותה טוב ואז לך הביתה'. זו עבודה סיזיפית אבל יש מקום רב לחשיבה עצמאית."