כמעט כל המחקרים הפסיכולוגיים מראים שספורטאים בעלי מוטיבציה פנימית חזקה נוטים להגיע לרמות הגבוהות יותר של הספורט שלהם. ב-NBA אולי יש, בחלק מהמועדונים, תרבות "מתירנית" שלא דורשת מספיק מהשחקנים בקבוצה. אבל הדרך לתקן זאת היא לא להביא מאמן שיפרק אותם כדי להרכיבם מחדש כיצורים קשוחים ונוקשים יותר. צריך מאמן שידרוש הרבה אבל גם ילווה, ידאג, יתמוך ויאפשר לשחקניו להביע את עצמם.

אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם למתח בטונוס השרירי גם במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים. הוא גם מתקשה להתאושש מפעילות פיזית מוגברת.

אולי הסממן המובהק לכך שקרנות ההון הפרטי שולטות בליגה כיום הוא עניין "הסינר השני" או "מחסל השושלות". הבעלים התעקשו על "תקרת שכר נוקשה" במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי, וכשלא קיבלו אותה – יצרו את "הסינר השני", שהוא דה פקטו תקרת שכר נוקשה

אז מה היעד הבא עם קבוצת הכדורסל? מלבד הטבות המס העצומות שייגזרו מהמהלך, התשובה תלויה לא מעט בשותפו לרכישה, בוב אייגר. האחרון שב ב-2025 לכס מנכ"ל תאגיד הענק דיסני, אחרי שורת תפקידים בכירים בתקשורת. הוא הוביל אז תקופת צמיחה שהפכה את החברה למפלצת מדיה בינלאומית.

ואם לעשות קצת זום אאוט, הסיפור של מכירת הלייקרס הוא הסיפור של הרבה מאוד עסקים מוצלחים בארה"ב. זו קבוצה שבנה יזם מקומי שבזכות היצירתיות שלו ומוסר העבודה שלו, הפך אותה לשם גלובלי ולנכס ששווה מיליארדים. כשמת, הנכס עבר לידי ילדיו הפחות מוכשרים וחרוצים ממנו - והם מכרו אותו בפי 142 מהשווי שנרכש לחברת השקעות גלובלית שגייסה כספים מאבו דאבי ומהשד יודע איפה.

המסלול של בוב מאיירס, המנג'ר של הווריירס, דומה לזה של פלינקה: שניהם שחקני מכללות שהיו לסוכנים ובהמשך למנהלים. אבל בעוד מאיירס חרוץ וצנוע, לפלינקה יצא שם של שקרן יהיר שמטיל אימה על הכפופים לו

עד שבאס הגיע, ה־NBA היתה ליגה קשוחה שבה שיחקו כדורסל קשוח בשביל קהל קשוח ממעמד הפועלים. באס הפך אותה לשואו עם מעודדות, הופעות במחצית ותאי VIP עם כוכבים הוליוודיים. "הוא הפך את משחקי הלייקרס לשילוב של האוסקר, סטודיו 54 ואחוזת פלייבוי", כתבו עליו

בינואר האחרון פורסם ב"Journal of Applied Psychology" מאמר של חוקרים מאוניברסיטת אדמונטון שבקנדה, על תפקידם של בוסים בפתרון קונפליקטים במקומות עבודה. המסקנה העיקרית של החוקרים היתה ש"קונפליקטים נפתרים כשהעובד לא מרגיש שיש איום על זהותו הייחודית, אם זו הזהות האתנית או המקצועית". מנהיגים יעילים הצליחו לייצר "זהות קולקטיבית חזקה, דרך ביטחון אישי של כל עובד בזהותו": כשעובד הרגיש בטוח יותר בזהותו כחלק מהקבוצה, הוא קיבל בקלות את הזהות הקולקטיבית שלה. "המנהיג היה פופולרי יותר ויעיל י

לברון לא הצטרף לנייקי “בגלל הכסף”. ב־2003, עוד כשהיה שחקן תיכון, רגע לפני שנכנס ל־NBA, הוא שקל כמה הצעות. נייקי הציעה לו סכום נמוך ב־28 מיליון דולר מכל חברה אחרת, אבל הוא בחר דווקא בה. אחת הסיבות החשובות לכך היא שנייקי דאגה למאבריק קרטר.